האם פתרונות ה-Network Visibility יהפכו ללא רלוונטיים?
ארגון ONF הכריז במרס 2014 על יישום Sample Tap ועל גרסה 1.4 של פרוטוקול OpenFlow, שכבר כוללת דוגמה מעשית להגדרת מתגים עם פונקציונאליות של אלמנטים דמויי Network Packet Brokers.
ב-ONF הדגישו שיישום Sample Tap לא נועד לפעול ברשת בסביבת ייצור, אלא לשמש ככלי לימוד ולסייע למתכנתים לצבור ניסיון בפרוטוקול OpenFlow ובסביבת Open Daylight, שמקדמת אימוץ של רשתות מבוססות SDN. הווירטואליזציה במקרה זה היא של שכבת הניהול של התקן NPB, בעוד שההעתקה והקידום של התעבורה בפועל ובזמן אמת (Wire Speed) יכולים להיעשות באמצעות התקן NPB ייעודי או התקן NPB עירום הפועל בחומרה שמבוססת על רכיבים סטנדרטיים (White Box).
ספקים וגם ארגונים, במיוחד בחברות טלקום ובארגונים גדולים, צריכים לבחון היטב אם בנייה של תשתית ניטור משלהם היא באמת פתרון יעיל וחסכוני יותר. הטמעה של יישום לדוגמה רחוקה מרחק רב מפיתוח של מתג מארג או אימוץ פלטפורמה סטנדרטית של מתג לשימוש ברשתות בסביבת הייצור – במיוחד בקצב תקשורת של 40 ג'יגה-ביט לשנייה או 100 ג'יגה-ביט לשנייה.
כיום, מערכות ניטור שמבוססות על מתג סובלות ממגבלות ומחייבות ליישם שינויים משמעותיים בתפעול ובחלוקת המשאבים של המתג. מערכות שמבוססות על מתג מחייבות שהתקני NPB יתמכו בחותמות זמן מדויקות או ביכולות מתקדמות כגון DE-duplication, דוגמת איזון עומסים ואופטימיזציה. תפקודים אלה חיוניים על מנת לאפשר לכלים בקצב של 1/10 ג'יגה-ביט לשנייה לפעול בצורה יעילה ברשתות של 40 או 100 ג'יגה-ביט לשנייה. למרות השיפור בביצועי המתג, מתגי מארג ימשיכו לפעול בחומרה נפרדת, על מנת לשמור את כל תעבורת הניטור ב-Out of Band – מחוץ לרשת הייצור.
בינת אלקטרוניקה
ארגונים עשויים ללכוד תעבורה ישירות מהמארחים הווירטואליים באמצעות שימוש בפרישה דו שכבתית, כאשר שכבת שקיפות וירטואלית בסיסית אוספת תעבורה כוללת מהחיבורים ומעבירה אותה לשכבה מתקדמת שמספקת תמונה מעמיקה יותר, טיפול מתוחכם יותר ו/או ביצועים גבוהים יותר.
בה בעת, הן מערכות ניטור שמבוססות על מתג והן התקני NPB ייעודיים יהפכו לפתוחים יותר, יתקדמו אל מעבר לעבודה עם פרוטוקולים של SDN ותיוג של תעבורת הוירטואליזציה ברשת, ויחשפו ממשקי API משלהם. הסיבה לשימוש בשכבות, על אף שמקובל לחשוב ההיפך ביחס לארכיטקטורה, היא שהתקני NPB ייעודיים הם יעילים וחסכוניים יותר, מפני שהם לא מחייבים להוסיף אנשי פיתוח תוכנה ואינם דורשים לזנוח את ארכיטקטורות הרשת לטובת פתרונות חדשים, שהם מצידם לא בהכרח יעילים וחסכוניים יותר.
"אין ספק שפתרונות הרשת צריכים לכלול מעבר לטכנולוגיות SDN ו-NFV, על מנת להפחית את הוצאות ה-Capex וה-Opex בארגון", אמר רן גת, מנהל תחום הניטור בבינת אלקטרוניקה. "במהלך המעבר, הגישות החדשות צריכות לשפר את הביצועים ולהגביר את היעילות והחיסכון מבלי להעביר את ההוצאות האלה לצוותי פיתוח התוכנה, ומבלי לדרוש מודלים חדשים ויקרים של תפעול, או פרישה של ציוד חומרה ופתרונות תוכנה חדשים, שרק משכפלים חלק משכבת השקיפות".
שכבת השקיפות שיוצרת שכבת ה-Network Packet Brokers היא כעת חלק ממודל תפעול חדש, יעיל וחסכוני יותר, שחייב לכלול התייחסות לווירטואליזציה של הרשת, בדיוק כשם שרשת הייצור כוללת אותה. משום כך, צריכים התקני NPB להפוך להיבט בלתי נפרד בתכנון של טכנולוגיות SDN ו-NFV, כאשר שכבת השקיפות ממנפת ממשקי API בתשתית הווירטואלית, על מנת לספק פתרונות יעילים וחסכוניים לתרחישי שימוש בסיסיים ובה בעת לסייע לשימוש בהאצת חומרה לתפקודים מתקדמים, אבטחה ויישומים עתירי ביצועים.
