מכל מלמדיי השכלתי – ומטעויותיי יותר מהכול

לא פשוט לעשות מהפך בחיים. צריך בשביל זה הרבה אומץ, נחישות ועוצמה. אבל לפני כן צריך להכיר באמת וללכת אחריה. קיראו את סיפורו המרתק של ידיד שלי שחייו השתנו מן הקצה אל הקצה בעקבות מפגש מרתק.

זקנו המאפיר של ידידי אינו מגלה מאומה על עברו. כיום אפשר לראותו באחד מבתי המדרשות השוקקים בבני ברק, כשהוא מותח את מיתרי קולו מול החבורה הסובבת אותו מאז שעות הבוקר, עת התחילו לעמול על הבנת הסוגיה החדשה.

"בהיותי צעיר", הוא מספר, "לאחר מלחמת ששת הימים, וההצלה המופלאה בסייעתא דשמיא מידי אויבינו שקמו עלינו לכלותנו, התחלתי להרהר במשמעות החיים. לא הייתי מסוגל לשהות במקום אחד. סהרורי הייתי. נשמתי לא נתנה לי מנוח. הטלתי תרמיל על שכמי, מזומנים לא היו חסרים לי מבית אבא, והחילותי לשוטט בארץ לארכה ולרחבה".

"טיילתי במשעולי הגולן, גמאתי דרכים ארוכות במרחבי הנגב, גם מסמטאות עזה ומרחובות שכם ורמאללה לא מנעתי את רגלי, וביום מן הימים נקלעתי לשכונת מאה שערים שבירושלים. חדור רוח קרב נכנסתי אל המקום, אשר כה התפרסם במאבקיו הבלתי נלאים בענייני דת, ומצאתי שכונה מנומנמת, שחיי המסחר בה מתנהלים בעצלתיים. ערבים משופמים ישבו על אבני השפה והמתינו לעבודת סבלות, בעוד ערביות שנשאו על ראשן סלים גדושים בתאנים נוטפות דבש פילסו את דרכן במדרכות הצרות להחריד".

נעימה שאינה לא שירה, לא זמר ולא רננה

"לפתע נשמעה צעקה. קולו של ישיש ניסר בחלל. לא הבנתי מה הוא אומר, אך מיד שמעתי קול צעיר ורענן מתריס כנגדו באותה נימה. השקט שב לשרור, אך לרגע קט בלבד. כעבור שניות מספר נישאו קולותיהם יחד, במן נעימה שאינה לא שירה, לא זמר ולא רננה, אך יש בה משלושתם גם יחד. סקרנותי בערה בי. כבר ראיתי בעבר ישיש וצעיר שאינם באים לעמק השווה. גם שמעתי על צעיר וזקן שזימרו יחד. אולם, מעולם לא חזיתי בשניים שהתגרה והזמרה שוכנים בחלקם בצוותא. מוזר".

"הלכתי בכיוון הקולות, ותוך זמן קצר עמדתי מתבונן בשניים דרך חלון קעור שפתחו נשק לגובה הכביש. עתה נשמע קולו של הישיש לבדו. המיה חרישית בקעה מגרונו בעוד אצבעו החומה מטבק ריחני הילכה בניחותא על פני ספר גדול, מילה אחר מילה, שורה אחר שורה. עיניי הצעיר היו עצומות, מצחו מכווץ, רגליו מכונסות, ראשו שעון על כף ידו, וידו האחרת סלסלה את פיאתו הגדולה ללא הרף. הוא ישב בדריכות, מכווץ ממאמץ, וחששתי כי עוד רגע קט יהפוך לפקעת קטנה. המיית הישיש מלאה את חלל החדר הישן, התמזגה עם קימורי הסורגים העתיקים, ודומה היה כי היא מהלכת על פניהם, לופפת אותם ושבה פנימה אל החדר, כדי לשוב ולהתפזם מפי הישיש, עד ביאת המשיח".

"בחרדת קודש הנחתי את כף רגלי על מפתן החדר. ארון הקודש העתיק שניצב בכותל המקום הבהיר לי, כי אני עומד בפתחו של בית כנסת. כיסיתי את תלתליי במטפחת צבעונית וחרש התיישבתי על ספסל חורק בא בימים. אין לי מושג כמה זמן ישבתי שם. למדתי גם אני לעצום את עיני, להתרכז, להרהר, לחשוב, להתאמץ, להתכווץ בתוך עצמי, רק בפאותי לא יכולתי לסלסל. והמנגינה… היא קסמה לי עד מאוד, כמהתי ללמוד אותה, אך לפתע הבנתי, כי הספרים הגדולים עליהם רכונים השניים הם כמו תווים למנגינה זו, ואי אפשר לזמרה סתם כך".

לפלס את דרכנו דרך האמת

"אט אט התקרבתי אל הישיש ואל הצעיר. הישיש נראה היה עתה זקן בהרבה לעומת קולו הנעים, והצעיר לא היה אלא עלם חמודות רך בשנים. סבא רבה ונינו. הישיש צודד את ראשו לעבר הקומקום השורק שניצב בחדרון קטן, וללא אומר ודברים קם הצעיר ממקומו, ותוך זמן קצר הניח לפני ספל תה מהביל. חיוכו מאיר הפנים של הישיש נסך בי אומץ לשאול: 'מה אתם עושים עם הספרים האלה'? דקה ארוכה שתק הישיש, הנהן בראשו לעצמו, שקל את מילותיו והשיב: 'אנחנו עסוקים בחיפוש ובחיטוט אחר כל מעשינו והנהגותינו מיום היוולדנו עד… ' – כאן השתתק, והפנה את אצבעו לעבר הר המנוחות. 'דע לך, בחור צעיר. רגע מאושר ביותר בחיי הוא כאשר אני מגלה דבר-מה שאותו לא ידעתי. כל העת אנו מבקשים לתקן את הטעויות, לנכש את העשבים השוטים ולפלס את דרכנו, דרך האמת'".

"יצאתי מן המקום סהרורי. דרכו של עולם להסתיר את הפגמים, לכסות על העוולות, להשתיק את הביקורת, לטשטש את השיבושים, להעלים את המשגים ולעמעם את התקלות. ואילו שניים אלו שרויים להם בעולם אחר, שונה לחלוטין. "עולם התורה – עולם המוסר". הדרך אל האמת עוד היתה ארוכה, רבת מכשולים, אך את הבסיס לה קניתי לי בבית המדרש בשכונת מאה שערים". הוא מסיים את סיפורו בהתרגשות, ושב לצלול בים הגמרא, כשמפיו בוקעת המיה חרישית עתיקת יומין.

בשביל להגיע אל האמת חייבים להיות עם ראש ועם לב פתוח. חייבים ללמוד מטעויות, חייבים לרצות לקבל, לרצות להשתנות, להיות מוכנים ללמוד וללמוד. יהודי זקן בן 80 שכל חייו עסק בלימוד ובקיא היטב בספרות תורנית נקרא – "תלמיד חכם", כי גם בגיל זה ולמרות כל מה שלמד, יש לו עוד מה ללמוד, להיכן להתקדם ובמה להשתפר. אדם מלא גאווה שחושב שאין לו מה ללמוד עוד בחיים, טועה טעות חמורה.