ביקורת פנימית כמנוף להגברת השקיפות

הכנס השנתי של איגוד המבקרים הפנימיים, שנערך היום (ה'), בהפקת אנשים ומחשבים, העלה שוב לסדר היום את הקשר בין IT לשקיפות במערכות השלטון, בגופים ציבוריים ובכלל.

המאבק בשחיתות נמצא על סדר היום ובלט בתקופה האחרונה, במיוחד לאחר הפסיקה של בג"ץ במשפט הולילנד, שהנאשם העיקרי בו היה ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ופרשיות נוספות שצצות חדשות לבקרים. המכנה המשותף לכולן הוא שאנשים בעלי שררה, שיש להם גישה למוקדי כוח שבעזרתם הם שולטים על תקציבים, חשודים במעשים שמוטב היה שלא ייעשו.

השחיתות מתאפשרת בין היתר בכך שנותן השוחד יכול להציע למקבל השוחד את הכספים וטובות הנאה בעלות ערך כספי – מבלי שמערכות המידע המתוחכמות יכולות לעלות על זה. כך, למשל, ברשויות המקומיות, שם יש לראש הרשות כוח חזק מאוד, והוא יכול להעביר תקציבים וכספים ללא שום בקרה תקציבית נאותה מבלי שאיש יפתח את הפה.

גופים ציבוריים רבים נמצאים מבחינה טכנולוגית-מחשובית עמוק בשנות ה-80 של המאה הקודמת. בחלק מהם נעשו ניסיונות להטמיע מערכות מידע תשתיתיות, כמו ERP, אבל אצל חלק אחר המערכות הישנות עדיין פועלות, או שוכבות כאבן שאין לה הופכין.

הבעיה היא שאותן מערכות, למשל ברשויות המקומיות, הן סגורות ואין מנגנונים שמדווחים לגורמים כמו משרד הפנים או גופים רגולטוריים חשובים. בשוק קיים מגוון רחב של מערכות שיודעות לחבר בין מערכות בקרה ולהגביר את הפיקוח.

חלק מהמאבק בשחיתות מצוי בחיזוק ועיגון מעמדם של המבקרים הפנימיים. הם אלה שנמצאים בחזית לשמירה על הקופה ושאמורים לדעת הכול, אבל ביותר מדי מקומות – עסקיים, ציבוריים וממשלתיים – מעמדם חלש ביותר. אפילו מועצות המנהלים, שאמורות להיות בעלות האינטרס הגדול ביותר שהביקורת תהיה אמינה, לא תמיד מעניקות למבקר הפנימי תמיכה אמיתית.

בחלק מהמקומות הם אף מקבלים את שכרם מראש העיר או ראש הארגון שאותו הם צריכים לבקר. כללי המינהל התקין מחייבים אמנם את ראש הארגון לאפשר למבקר הפנימי לבצע את עבודתו, אבל במקרים רבים נכנסים שיקולים אישיים שגורמים למבקר לחשוש לגורלו. מבחינה זו, איגוד המבקרים הפנימיים, בראשות נשיאו הנמרץ, רו"ח דורון כהן, עושה עבודה חשובה ביותר.

הטכנולוגיה, כרגיל, אינה המחסום פה. כאמור, יש כיום בשוק מספיק מערכות שיכולות לסייע בהגברת השקיפות, אבל כדי להטמיע אותן, נדרשת תמיכה של מנהלי הארגון. כאן, למרבה הצער, התמונה עדיין עגומה ולא מעט מבקרים פנימיים לא מקבלים את התמיכה הנדרשת מהגופים המבוקרים על ידם.

במקביל לחיזוק הביקורת הפנימית יש מנגנון לחץ נוסף שיכול לעזור לה לחשוף שחיתויות: הציבור. צריכה להיות דרישה לשקיפות מלאה של מידע לאזרחים, במיוחד בגופים ציבוריים. גם כאן אנחנו עדיין רחוקים מלהגיע ליעד המבוקש, אבל ככל שהטכנולוגיה מסירה חסמים של שמירת מידע ומסייעת להוציא אותו לאור השמש, כך הסיכויים שאלה שיש להם מוטיבציה לתת או לקבל שוחד יעשו זאת – יקטנו.

האם הממשלה באמת פתוחה?

לפעמים, כדי להתריע על בעיה מסוימת בארגון כמו ממשלה, יש צורך לאתר את הצדיק האחד בסדום, שלא הולך בתלם, להעלות אותו על נס ולקוות שאחרים יקנאו בו.
כך קרה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהוציאה השבוע הודעה תמימה לכאורה, אנטי חדשותית בעליל, לפיה היא מבטלת את כל ההגבלות על רישיון השימוש הפתוח במידע שעומד לרשות הציבור.

הממשלה הכריזה לפני כמה שנים על מהלך, אותו הוביל השר לשעבר מיכאל איתן, לשחרור קודים של בסיסי נתונים שמכילים מידע שקשור לפעילויות המשרדים. המטרה היא שמפתחים וגופים ציבוריים כמו הסדנא לידע ציבורי יפתחו על בסיס זה שירותים חיוניים לציבור. הפעילות מתבצעת, אבל במקרים רבים, משרדי הממשלה מחתימים או מזהירים את מקבלי הקוד שאסור להם לבצע שורה ארוכה של פעולות על בסיס המידע שהם מקבלים ושאם הם יעשו אותן, עם עלולים לעמוד לדין או להיתבע.

הסיבה היא שבחלק גדול ממשרדי הממשלה עדיין לא שינו את הגישה והפקידים עדיין חיים בעידן הקודם, של חוסר השקיפות. לפי חלק מהם, "המידע הוא שלנו ורק אם נרצה נשתף את הציבור". כך יוצא שרק גופים גדולים, שמקבלים את המידע מהמשרדים, יכולים לפעול בעניין. חלק מהם מפרים את החוזה עם הממשלה ביודעין, מפני שאינם חוששים מתביעה. מי שנפגע הם אנשים בעלי רצון טוב, מתכנתים פרטיים שרוצים לתת שירותי מידע חיוניים לציבור, אבל לא יכולים לפעול בחופשיות, מחשש לאותה תביעה. בניגוד לחברות וגופים גדולים, אין להם הרבה מאוד כסף להעסקת עורכי דין שיכולים להגן עליהם. הסוגיה הזו עלתה לא פעם בדיונים שנערכו מול משרדי הממשלה, אבל זה כנראה הרגל שקשה מאוד להיגמל ממנו.

ההודעה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שימחה מאוד את חברי הסדנא לידע ציבורי ושאר הגופים והאנשים שמעוניינים ביותר שקיפות. יש לקוות שבעקבות הלשכה ילכו משרדים וגופים אחרים, שמחזיקים ללא שום סיבה את המידע של הציבור אצלם במגירה ומשחררים אות בתנאים מגבילים.

מגיע אם כך זר פרחים לאנשי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.