כשהיסטוריה פוגשת טכנולוגיה

יום השואה הבינלאומי, שמצוין היום (ד') ברחבי העולם, מסמל את הגבולות החדשים של הזיכרון הקולקטיבי ואת האפשרויות החדשות לקיים את הדבר הבסיסי: לזכור את הקרבנות שנרצחו בשואה ולדאוג שההנצחה הזו תישאר לעד, אותנטית עד כמה שניתן.

האופציות האלה מתאפשרות בזכות החדשנות הטכנולוגית – החל מטכנולוגיות שהומצאו בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה הקודמת, כמו הטלוויזיה, הרדיו או הקולנוע, ועד לאמצעים הדיגיטליים של ימינו. כל אלה משרתים את גופי ההנצחה השונים ואת מי שעוסק בחקר ובזיכרון השואה.

עצם ההחלטה של 18 מדינות באו"ם לקיים בכל שנה ב-27 בינואר את יום הזיכרון העולמי לקרבנות השואה הוא תוצאה של ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות. אלה הוציאו את הזיכרונות ואת התיעוד האישי מהארונות הסגורים שהיו בהם והפכו אותם לנגישים יותר ויותר. בזכותם קל יותר לחשוף עדויות וסיפורים ולקשר בין ניצולים לקרובי משפחה שלהם, שאותם לא ראו שנים ובמקרים מסוימים אף לא ידעו על קיומם. היום הזה, בעזרת הטכנולוגיה, הוא התשובה המוחצת למכחישי השואה למיניהם.

כראוי לאומת החדשנות והסטארט-אפ, ישראל מובילה את עניין הטכנולוגיה בשירות זיכרון השואה, באמצעות כמה מוסדות, ובמרכזם יד ושם. זהו מוסד שיכול להוות דוגמה מצוינת לאילו יתרונות והישגים יכולה להביא חדשנות טכנולוגית לארגון שעד לפני 20 שנים היה מקום די זנוח, שבעיקר ניצולי שואה או חוקרים באו בשעריו, וגם המידע שהיה שם לא היה מספיק עבורם.

מרגע שהוחלט להתחיל לתעד בצורה דיגיטלית את השואה, על כל היבטיה, הפך יד ושם לאחד המוסדות היותר חשובים בעולם היהודי, ואולי בעולם בכלל.

השימוש שנעשה בטכנולוגיה, ובעיקר ברשת, כדי להנציח את זיכרון השואה, ובכלל זה העדויות, המחקרים והמוזיאונים הווירטואליים, ממחיש יום יום מה קורה כאשר ההיסטוריה פוגשת את הטכנולוגיה. הנחלת הזיכרון לציבור הרחב הפכה הרבה יותר זמינה ויעילה, והיא משתפת בו גם את משפחות הקרבנות או הניצולים.

סטארט-אפים למען זכרון השואה

מיכאל ליבר, מנמ"ר יד ושם, סיפר בראיון לאנשים ומחשבים כיצד הארגון שהוא עובד בו מאמץ רעיונות חדשניים, בשיתוף פעולה עם סטארט-אפים ישראליים. חלק מהם הגיעו לארגון בזכות האקתון שארגנה HP, שבו נבחרו פרויקטים שקשורים ל-Big Data, אנליטיקה ותחומים טכנולוגיים נוספים.

מעבר לזה, במשך השנים האחרונות משקיע יד ושם משאבים רבים לפיתוח ממשקים דיגיטליים שפתוחים לכל העולם, במטרה להגדיל את מאגר העדויות, לאתר עוד ניצולים ולשמר כמה שיותר מידע. הפעילויות האלה מבוצעות לא רק בישראל. ברחבי העולם יש שורה ארוכה של מוזיאונים שהטכנולוגיה הישראלית סייעה להקמתם ומשרתת מיליוני בני אדם שמבקרים בהם מדי שנה. החדשנות עובדת בשירות הזיכרון ללא הפסקה, ואפשר לומר שבאמצעותה נחשפים בכל יום עוד פרטים מאותה תקופה שחורה ונוראה בתולדות האנושות.

מדינות רבות נוספות בעולם חונכות, לפעמים בסיוע הקהילות היהודיות המקומיות, מוזיאונים שהמידע על השואה שמצוי בהם מבוסס על הטכנולוגיה. כך, למשל, רק אמש (ג') נחנך בדרום סלובקיה מוזיאון יהודי שמנציח בין היתר את השואה שעברה על הקהילה שם.

פן נוסף שבעזרתו מסייעת הטכנולוגיה להנחלת ההיסטוריה של אירועי השואה לדור הצעיר הוא תוכניות דיגיטליות חינוכיות לבתי ספר התיכוניים. תלמידי תיכון משולבים בפרויקטי תיעוד, שבמסגרתם הם הולכים אל הניצולים ומעלים את הסיפורים שלהם למדיה הדיגיטלית. באחרונה פורסם כי משרד החינוך שוקל להוציא את הנושא מבחינות הבגרות, ובמקום זאת לחייב את התלמידים לעשות עבודת חקר. יש דעות בעד ונגד אבל ללא ספק, עבודת חקר, אם תיעשה, תתבסס לא מעט על הזיכרון הדיגיטלי שנצבר במשך השנים.

יום השואה הבינלאומי מהווה סוג של סגירת מעגל. ילדיהם ונכדיהם של אלה שסבלו מהנאצים ואף הושמדו על ידיהם לפני יותר מ-70 שנים מפתחים פתרונות ופלטפורמות שינציחו את הקורבנות, יספרו את סיפוריהם של אלה שניצלו ולא יאפשרו לאף אחד לשכוח את השואה.