ערים חכמות: האם אנחנו לפני המפץ הגדול?

ערים חכמות הן תחום שנשמע עליו הרבה מאוד השנה, והמעניין יותר הוא שנראה במהלכה עוד ועוד יישומים בשטח. ראשי ערים החלו להפנים את היתרונות שיש ביישום פרויקטים שונים של ערים חכמות, הן בהיבט של חיסכון תקציבי והתייעלות שתמיד נדרשת והן ברמה האישית שלהם, בדרך לבחירות הבאות ולצבירת נקודות זכות אצל התושבים.

ההגדרה "עיר חכמה" היא רחבה מאוד ובלא מעט רשויות בהן ראשי ערים מוכנים לשמוע על כך, הם לא ממש יודעים איך ליישם זאת. אחרים נתקלים, איך לא, במחסום התקציבי ובצורך בשינוי ארגוני – דבר לא קל במערכות כמו רשויות מוניציפאליות.

עיר חכמה לא מושגת בלחיצת כפתור בלבד. יש בתוכה כמה רבדים. אחד מהם הוא דברים שנראים לעין, כמו המצלמות, שקיימות כמעט בכל עיר, תשתיות של סיבים אופטיים, שאמורות לאפשר תקשורת עם האזרחים בצורה מהירה ויעילה, ורמזורים חכמים. הרובד השני, המורכב והמאתגר יותר, הוא החיבור למערכות הליבה הקיימות ברשויות, התאמת הפתרונות לרכיבים החדשניים והשקעה בתשתיות המחשוב.

אחת הנקודות הקריטיות היא מערכות השליטה והבקרה (השו"ב). אלה מבוססות מולטימדיה וכל עיר שרוצה להפוך להיות חכמה חייבת להטמיע אותן. האם אנחנו כבר שם? על כך דנו בפאנל שנערך לא מכבר בכנס המקצועי Multimedia 2016, שהופק על ידי אנשים ומחשבים. השתתפו בו יועצים ונציגי רשויות והנחה אותו גידי רחמים מ-Triple T שעוסקת, בין היתר, בתחום זה. משתתפי הפאנל היו: אילן אלתר, מנכ"ל אלתרנט; אורי בן ארי, יועץ לרשויות מקומיות בנושא ערים חכמות; מוטי לייסט, מנמ"ר עיריית בת ים; גיל צפריר, מנהל פרויקטי מולטימדיה בעיריית תל אביב-יפו; ורוני כהן, ה-CTO של פאנדה, שמתמחה בפתרונות מאובטחים למולטימדיה.

בן ארי אמר כי הבעיה המרכזית היא איך לחשוף לתושבים את הנתונים, שהם התוצר הראשי של העיר החכמה. "המפץ הטכנולוגי הגדול הוא ה-Big Data, במיוחד ברשויות. זה לא מספיק שמצליחים לנתח טוב יותר את המידע לטובת התושב, השאלה היא איך מציגים אותו לתושבים", ציין. "נדרש לעשות את זה באמצעות מולטימדיה, אבל זו רק פלטפורמה אחת ודרושות עוד פלטפורמות, כמו קיוסקים ניידים וממשקים סלולריים".

כמו בתחומים אחרים, גם כאן יש צורך ביועצים שיסייעו לרשויות ליישם את תוכניות הערים החכמות. "יועץ טוב צריך להכיר לא רק את התחום הטכנולוגי אלא גם את העולם המוניציפאלי", הוסיף.

יצוין כי בן ארי עומד בראש קרן אתנה, שמובילה את פרויקט מחשב לכל מורה, ובתוקף תפקידו, הוא מכיר את הרשויות המקומיות, כולל ראשי הערים והמנמ"רים שלהן.

עיר חכמה – שאלה פתוחה

אלתר, המשמש גם הוא כיועץ לרשויות בנושא העיר החכמה, סבור שהגדרת המושג היא עדיין שאלה פתוחה, שאין עליה תשובה חד משמעית.

"יש עשרות מדדים", אמר. "אחד המדדים הוא כמות המכשירים החכמים. האם עיר שיש בה מחשבים לכל התלמידים היא עיר חכמה?".

משתתפי הפאנל. מימין: גידי רחמים, Triple T, המנחה (עומד); רוני כהן, ה-CTO של פאנדה; אילן אלתר, מנכ"ל אלתרנט; אורי בן ארי, יועץ לערים חכמות; גיל צפריר, מנהל פרויקטי המולטימדיה של עיריית תל אביב-יפו; ומוטי לייסט, מנמ"ר עיריית בת ים. צילום קובי קנטור

אלתר ציין כי הרשויות חיות במציאות בה מצד אחד יש דרישה לאתגרים חדשים שמייצרים שירותים חכמים, אבל מצד שני התקציבים לא גדלים בהתאם וכולם נדרשים לעשות יותר בפחות.

בהמשך הוא אמר שהטכנולוגיה של ימינו מאפשרת יישום של עיר חכמה מבלי להיכנס להשקעות בתשתיות. "עיר לא חייבת להיות בעלים של תשתית סיבים אופטיים כדי להיות חכמה", ציין.

הוא הדגיש לסיום ש-"האזרחים חכמים ולכן, גם הרשויות המקומיות צריכות לצעוד לשם, על בסיס המשאבים שעומדים לרשותן".

כהן הוסיף כי "יש כיום מגוון של שירותים זולים בתחומי המולטימדיה וכל רשות יכולה להפוך לחכמה". הוא נתן כדוגמה שירות שכבר קיים בלא מעט ערים ורשויות מקומיות אחרות: היכולת של אזרח לצלם מפגע ולדווח עליו למוקד של הרשות באמצעות ווטסאפ (WhatsApp). "נכון שההשקעה הראשונית יקרה, אבל היא חד פעמית ועיר חכמה יכולה להחזיר את ההשקעה בפרק זמן קצר", אמר.

עיר חכמה – לעשירים בלבד?

לייסט דיבר על הפערים הדיגיטליים בין הרשויות, כפי שבאים לידי ביטוי בכל הקשור ליישום ערים חכמות. "יש בישראל 15 ערים גדולות, שמאוגדות בפורום משלהן, והן אלה שיכולות להרשות לעצמן להיכנס לפרויקטים כאלה", אמר.

לדבריו, "מרבית ראשי הערים עדיין לא מעכלים את הנושא ובמקרה הטוב ישימו מצלמות חכמות מסיבות ביטחון. אלא שזה עדיין לא עיר חכמה".

הוא ציין שפרויקטי עיר חכמה הם הרבה מעבר למנמ"רים ולתקציבים שלהם, שמדובר בפרויקטים אסטרטגיים שראש העיר צריך להחליט על ביצועם. לייסט נתן כדוגמה את בת ים, שם "מיישמים רכיבים שמשמעותם מקסום השירותים לאזרח, ובראש וראשונה שקיפות מידע, על ידי צילום ישיבות מועצות העיר, פרויקטי תנועה בשיתוף Waze ועוד".

צפריר המחיש בדבריו מה עיר גדולה ועשירה כמו תל אביב מסוגלת לעשות – ובהצלחה – בכל מה שקשור למולטימדיה. הוא ציין כי הנושא כל כך מוטמע בעיריית תל אביב-יפו, עד שהיא מתכננת לקיים קורסים בשיתוף עם גורמי מקצוע, כדי ללמד אנשים איך להטמיע מולטימדיה בארגון שלהם.

כמו כן, מתקיימים בעירייה פרויקטים הקשורים לשו"ב ולחמ"ל העירוני, בהם "הסלון העירוני", שמאפשר הנגשת תכנים ויזואליים לציבור הרחב, במרכזים עירוניים.

הסלון העירוני מתקשר גם ליישום חוק הנגישות, שנכנס לתוקף לא מכבר. משתתפי הדיון הסכימו כי המולטימדיה יכולה להיות כלי עזר חשוב ביותר ליישום החוק.

השורה התחתונה: המושג עיר חכמה הוא כבר לא מילת באזזז ועכשיו זה הזמן לפרוט אותו לפרטים, להעביר אותו מההלכה אל המעשה. הכוונה היא לפעול למתן שירותים חכמים יותר לאזרחים, כמו גם להטמעה והשקעה בתשתיות מחשוב ארגוניות מרכזיות. מי שיצליח לפצח את הקוד שמאפשר הצבת רמזורים חכמים, מצלמות אבטחה ותשתיות סיבים מודרניות וחיבור כל אלה למערכות הליבה העירוניות מבלי לחרוג מתקציבים, הוא זה שיצליח להניע מהר יותר את המגמה החשובה שנקראת עיר חכמה.