אל תיתנו לאצבעות שלכם להרוג

מזה 12 שנים מתקיים שבוע האינטרנט הבטוח, ובמרכזו יום האינטרנט הבטוח, שהשנה חל היום (ג'). המטרה העיקרית שלו הייתה מראשיתו לפעול למניעת הסכנות הטמונות ברשת ולהזהיר את הגולשים, בעיקר בני נוער וצעירים, מפניהן. אלא שהסכנות שהוגדרו אז השתנו לבלי הכר.

נקודת המוצא הייתה ועודנה שהאינטרנט הוא דבר נפלא, שיש בו הרבה יותר יתרונות מחסרונות, אבל הוא כמו ים פתוח, ששוחים בו גם כרישים ועוד דגים מסוכנים – ולכן צריך להיזהר.

מאז קפצו לאוקיינוס הענק הזה הרבה שחקנים חדשים, שייצרו פלטפורמות ששינו מהקצה אל הקצה את תרבות הגלישה שלנו. הכוונה כמובן לפייסבוק (Facebook), לרשתות חברתיות אחרות ולווטסאפ (WhatsApp). הדחיפה הכי גדולה הייתה כאשר הגיעו הטלפונים החכמים. היכולת לצייץ, לפרסם פוסט ולכתוב כל דבר שעולה על רוחך, ללא צנזורה ובאופן מיידי, הפכה להיות בלתי נסבלת ואפילו מסוכנת.

המציאות של היום היא שבמובנים מסוימים, כמעט שאין הבדל בין העולם הווירטואלי, שם אנשים מתבטאים בצורה הכי בוטה שיכולה להיות, לעולם הפיזי. אין צורך לירות במישהו או לגרום למותו באמצעותו כלי משחית – מספיק פוסט פוגעני ויראלי אחד וחייו של אותו מושמץ הופכים להיות בלתי נסבלים. למרבה הצער, יש ביניהם גם כאלה שהחליטו לשים קץ לייסוריהם ולהתאבד.

זה החל בעיקר אצל ילדים, באמצעות פייסבוק ו-ווטסאפ. הרגישות החברתית של הילדים בגילאים הצעירים היא גבוהה ורבים מהם מצטרפים, מדעת או שלא מדעת, להכפשות של ילדים אחרים. גם מורים והורים נמצאים על הכוונת. התחושה היא שאין גבולות, אין מגבלות וכל אחד יכול להפוך את המקלדת שלו לכלי נשק הרסני.
כל אלה כמובן לא הורידו מחומרת הסכנות האחרות, שקיימות ברשת מקדמת דנא: פדופיליה, הונאות, זיופים ועוד.

להורים יש תפקיד חשוב ביותר במאבק למניעת אלימות. במשך שנים רבים מהם פסיביים בכל הנוגע לאלימות ברשת: הם בעיקר מביעים דאגה, אבל לא עושים הרבה לפיקוח על פעילות הילדים שלהם מול המסך, הרבה פעמים בגלל בורות. הם לא יודעים מה הילדים עושים בחדר, מאחורי הדלת הסגורה, לפעמים בשעות הלילה המאוחרות, כשההורים העייפים כבר ישנים.

יותר קשב מההורים – פחות התנהגות מסוכנת ברשת של הילדים

ד"ר חגית ששון, חוקרת תרבות וטכנולוגיה, הפעילה בעמותת אשנ"ב, פרסמה מחקר יחד עם פרופ' גוסטבו מש מאוניברסיטת חיפה, שבו נמצא כי במשפחות של מתבגרים בהן ההורים היו מעורבים בפיקוח על פעילותם ברשת, חשו בני הנוער שההורים תומכים בהם, וקרובים וקשובים להם, ומעורבותם בהתנהגויות מסוכנות ברשת פחתה.

החוקרים הסבירו זאת בכך שבגיל ההתבגרות, כאשר בני הנוער רוצים להיות עצמאיים, פיקוח של ההורים נחשב כחדירה לאוטונומיה ומעורר מוטיבציה למצוא דרכים לעקוף אותו. מאידך, משפחות שיטפחו יחסי אמון וקרבה עם ילדיהן יסייעו להפחית את התנהגותם המסוכנת ברשת.

בישראל יש מספר מצומצם של גופים וולונטריים שפועלים בנושא הבטיחות ברשת. המובילים שבהם אלה איגוד האינטרנט הישראלי ועמותת אשנ"ב. מדריכי אשנ"ב מתרוצצים כל השנה בכל רחבי הארץ בניסיון להסביר להורים לילדים שגולשים ברשת עד כמה חשובה המעורבות שלהם. למרבה הצער, ביותר מדי מקרים נותרים המתנדבים באולם עם קומץ של הורים, עד שמתרחש האסון הבא ואז הגופים שעוסקים בכך מוצפים בבקשות להרצאות וייעוץ.

אבל הבעיה המרכזית עם תופעת האלימות ברשת, לסוגיה השונים, היא ההתייחסות הציבורית לכך, שדומה לזו שניתנת לתאונות הדרכים. כולם יודעים שזה מסוכן אבל מעט מאוד עושים כל השנה כדי למזער את התופעה. כפי שאנחנו רואים, יש הרבה מה לעשות.

שבוע ויום האינטרנט הבטוח חשובים להגברת תודעה, אבל אם אחריהם כל אחד יחזור לביתו והשיימינג, ההסתה והאלימות יימשכו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד שנה במציאות הרבה יותר חמורה, עם קורבנות נוספים.

השורה התחתונה: במציאות של ימינו, לא מספיק לקיים שבוע אחד בשנה לאינטרנט בטוח. נדרשת פעולה לאומית, ציבורית, בשיתוף כל הגורמים, כולל תעשיית ההיי-טק, כדי להחדיר לראש של הגולשים את הפירוש העדכני של הסלוגן המפורסם: אל תיתנו לאצבעות שלכם לגרום לאובדן חיי אדם. רגע לפני שאתם מתעופפים על המקלדת, קחו אוויר ותפנימו שמה שאתם כותבים יכול להיות פגז במשקל של טונה שעלול, בבת אחת, לקטול חיים של אדם.