ימי אפס: הסרט שכולנו חיים בו בלי לדעת מזה

באחרונה הוקרן במהלך פסטיבל ברלין "ימי אפס" (Zero Days), סרטו התיעודי האחרון של אלכס גיבני, אחד מחשובי הבמאים הדוקומנטרים בעולם. הסרט עוסק בווירוס ה-Stuxnet, אותה תוכנה זדונית שהתגלתה לראשונה ב-2010, אבל גם שואל שאלות הרבה מעבר אליה, ומגלה דברים מעניינים הרבה יותר.

הכותרת החשובה ביותר שיוצאת מהסרט, היא הקיום של נייטרו-זאוס (Nitro-Zeus), ש-Stuxnet היא רק חלק קטן ממנו. נייטרו-זאוס היא תוכנית שבמסגרתה התכוננה ארצות הברית לתקוף באמצעי סייבר את איראן, וכללה את הגנות האוויר, התקשורת וחלקים קריטיים מרשת החשמל של הרפובליקה האסלאמית.

נייטרו-זאוס הוכנה כתוכנית מגירה למקרה שהמאמצים הדיפלומטיים של מדינות המערב להגבלת תוכנית הגרעין האיראנית לא היו נושאים פרי. במסיבת העיתונאים לאחר הסרט אמר גיבני שבזמן שהדעה הכללית במקומות מסוימים הייתה שהנשיא האמריקני, ברק אובמה, ניגש לדיוני הגרעין מעמדת חולשה, האמת הייתה שונה, וגם האיראנים היו מודעים לכך.

השקעה של עשרות מיליונים של דולרים

נייטרו-זאוס הוכנה על ידי צבא ארצות הברית, ולפי דיווחים שונים עבדו על התוכנית אלפי אנשי צבא והושקעו בה עשרות מיליונים של דולרים. היא אף כללה נטרול פוטנציאלי של אתר העשרת האורניום בעיר קום.

את הסרט יצר גיבני בשיתוף של שני עיתונאים: דייויד סנגר, הכתב הבכיר של הניו יורק טיימס (New York Times) בוושינגטון, ויוסי מלמן הישראלי, המסקר את התחום מזה שנים ארוכות. אחד הדברים המעניינים שניתן לראות בסרט הוא שגיבני הצליח להשיג אישור ממקורות בתוך היחידה של ה-NSA לעובדת היותה של Stuxnet יצירה של ארצות הברית וישראל. שאלתי את מלמן האם הוא ניסה להשיג דברים דומים ממקורות שבתוך הצבא הישראלי, והוא אמר שהיה ניסיון כזה (בסרט מרואיינים עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר, ויובל שטייניץ, שהיה השר לענייני מודיעין בזמן הכנת הסרט), אבל לא הייתה היענות.

החלק החשוב בסרט הוא לא רק בהתחקות אחרי ה-Stuxnet, אלא בשאלת הנירמול של מלחמות סייבר: מתחת לאף שלנו מתרחשת מלחמה בפועל, ואין בה שום רגולציה. למעשה, שואל הסרט, אם איראן הייתה מכניסה Stuxnet לארצות הברית הרי שהאחרונה הייתה רואה בכך הכרזת מלחמה בלי לשאול שאלות בכלל. במלחמה רגילה, קל יותר לדעת מה "מותר" ומה "אסור" לפי החוק הבינלאומי, כי אפשר לראות את מה שקורה – אם סוג מסוים של נשק הוא אסור – הסיבה לכך היא ויזואלית (פצצות זרחן למשל).

אף אחד לא מוכן להודות שהדבר הזה אכן קיים

אנשי ביון אמריקנים מצטרפים לקריאה לסדר בעניין הזה, ונותנים כדוגמה את מאגר הנשק האטומי האמריקני: בשנות ה-60 החלו מדענים ואנשי צבא אמריקנים לפרסם מידע על הנשקים הגרעיניים שיש לארצות הברית, והדבר הוביל לדיון ציבורי שהוביל לניסוח תוכנית פעולה. לגבי הסייבר, אף אחד לא מוכן להודות עדיין שהדבר הזה אכן קיים ואיך השתמשו בו, והסרט מבקש לעורר את הדיון הציבורי הזה, ויש לקוות שהוא יצליח. ככלל, טוענים יוצרי הסרט, המדינות שהכי מתנגדות לרגולציה בתחום – הן אלה שהכי פעילות בו.

אין עדיין תאריך או ערוץ שבו מיועד להיות הסרט משודר בישראל, אך אנשים ומחשבים יעדכן בנושא ברגע שיתקבל מידע במערכת.