האם ההשכלה הגבוהה בסכנה גדולה והאם זה בלתי נמנע?

"אחד האבסורדים הוא שרובם המוחלט של המפתחים שהובילו אותנו לעידן הדיגיטלי, הם בוגרי אוניברסיטאות. רק שהאוניברסיטאות עצמן לא מבינות מה המהפכה עשויה לגרום להן עצמן, אולי קצת שיווק דיגיטלי אבל לא יותר". כך אמר פרופ' יוסי רענן מבית הספר למנהל עסקים, ואשר השתתף בכנס Thinking Digital של אנשים ומחשבים.

לדברי רענן, "הידע ממשיך לעלות ובקצב אקספוננצילי. העולם כולו מחובר. 5.1 מיליארד מכשירים דיגיטליים כבר מחוברים וזה יילך ויגדל בקצב מהיר. היום הסטודנטים לא תלויים במיקום – הם לא צריכים חדר כיתה. המון חומר נמצא אונליין, רובו חופשי. כל חסמי הכניסה הוסרו ופותחו שיטות שיווק והנגשת מידע אחרות לגמרי".

"לסטודנטים יש ציפיות אחרות לגמרי", אמר רענן. "כשהלכנו לאוניברסיטה היתה תחושה של יראה. עשו לנו טובה שנתנו לנו להיכנס. זה כבר לא קיים כיום. הסטודנטים מצפים לשירות אחר. הם מצפים לזמינות של סקר מנהלי ואקדמי 24/7".

"מצד שני יש ביקוש אדיר להשכלה הגבוהה. מ-1999 עד 2012  נרשם גידול של 155%, דבר שאיפשר כניסת אוכלוסיות חדשות", מסביר רענן. "כיום יש במדינת ישראל עודף היצע של מוסדות להשכלה גבוהה. התקציבים מצד שני, או שהם יורדים או שנשארים מוחלטים ויש נטיה לחזר אחרי הלקוח. הארגון עושה התאמה של המוצרים שלו לפי התגובה מהלקוחות. וככל שאנחנו עושים את זה יש לנו את היכולת להתאים את המוצרים והשירותים לאנשים באופן אינדיבידואלי".

המרצה לא זמין

"מה זה גורם לנו בהשכלה הגבוהה"? שואל פרופ' רענן ומסביר כי "הסטודנטים היום באים ורוצים לשלב לימודים עם עבודה באופן הרבה יותר חלק. יש עדיין מוסדות להשכלה גבוהה שיכולים להכין מערכת לתואר שני בארבעה קורסים, כל אחד ביום אחר ובשעות אחרות. הם מצפים שהסגל יהיה זמין כל הזמן ומצפים לתגובות. כשלא עניתי לסטודנטים במייל בסוף שבוע, תוך 24 שעות עפה תלונה לכל המערכת – 'המרצה לא זמין'".

"יש גם לחץ של ציונים מבתי ספר תיכוניים" אמר. "העובדה שפעם היו צועקים על הילד לאחר שהמורה אמרה להורים שהילד לא לומד טוב. היום ההורים צועקים על המורה. יש הפצה מיידית של מידע נכון או לא נכון, ביקורת לא טובה גם אם היא לא נכונה – צוברת הרבה לייקים".

לדברי פרופ' רענן, "טכנולוגיה משבשת היא טכנולוגיה שנכנסת לשווקים קיימים ומציעה שירות מצומצם יותר אבל יותר זריז, יותר זול ומספקת את זה לאוכלוסיות שקודם נמנעו מלהשתמש במוצר ובשירות. השירות היותר נמוך גם בתכולה וגם במחיר הוא מתחת לכבודם של הספקים המבוססים בשוק. במשך הזמן המוצרים הללו, כמובן ברובם תופסים חוזק, צוברים רווחים ומתקדמים במעלה השוק, ועד שהמבוססים מבינים מה קרה להם הם מחוץ לשוק והחדשים נכנסו במקומם".

"דוגמאות לכך הן חברות מחשבים כגון Boros, CDC, Tandem Computers, אשר עסקו במיינפריים, ונעלמו כי לא התאימו את עצמן לעידן ה-PC. בלוקבסטר (Blockbuster) גרפה רווחים אדירים עד שבאה נטפליקס (Netflix) ועשתה להם תרגיל מהסרטים".

האם ההשכלה הגבוהה בסכנה?

השאלה היא האם גם ההשכלה הגבוהה בסכנה של להיות מוחלפת על ידי טכנולוגיה אחרת?

לדברי פרופ' רענן, התשובה היא כן. "קלייטון כריסטיאנסן, החוקר את התחום, אמר כי ילידי הדיגיטל הופכים מבוגרים מספיק כדי להיות הבוסים של 'המהגרים הדיגיטליים', כלומר של אלה שהמהפכה הדיגיטלית תפסה אותם בגיל מבוגר".

"בארצות הברית 12.5% מכל הסטודנים בהשכלה הגבוהה רשומים בתוכניות שכולן בנויות בהוראה מרחוק", אמר. "האוניברסיטאות הגדולות מתעלמות מזה בגדול. יש קצת תוכניות אבל אין תארים שלמים. האוניברסיטאות הדיגיטליות גובות 20% משכר הלימוד של האוניברסיטאות הותיקות, ויש להן עדיין לאן לרדת".

"יש היום יותר ויותר נטיה לבחון אנשים על פי מה שהם יודעים ולא על פי כמה שעות הם בילו בכיתה או במוסד כזה או אחר. המקום של השגת הידע לא מעניין. אם יבוא אליכם מתכנת טוב שיוכיח את זה, לא בהכרח תשאלו אותו אם יש תעודה גם מפה ומפה ומפה. אפשר לראות את זה בחודש נסיון", מבהיר רענן.

"לסיכום, ההשכלה הגבוהה בסכנה גדולה והאם זה בלתי נמנע? לדברי כריסטנסן יש אפשרות שהיא תימלט מזה אבל אם זה יקרה זה סותר את כל מה שלמדנו ב-20 השנים האחרונות על ההשפעה של המהפכה הדיגיטלית. " מסכם פרופ' רענן.