זיווגים משמיים

השנים חלפו ודני חגג 26 אביבים. בחור ישיבה שהגיע לגיל זה נחשב כ"זקן מופלג".

כבר בשנתו הראשונה בישיבה הרגיש שקשה לו לשבת וללמוד מהבוקר ועד הערב וביקש מהמשגיח לסייע מידי ערב בעבודת המזכירות. המשגיח, שאדם נבון היה, הכיר את דני ואת תום לבו, ידע שאכן בחור הגון הוא וטוב, וכדבריו לומד הוא כראוי במשך היום. מגידי השיעורים אהבו את דני, תלמיד חינני, היודע גם להפעיל מזגן שנתקע באמצע שיעור, ולזהות את הרגע הנכון שבו עליו לצאת ולשוב עם כוס קפה טוב עבור מגיד השיעור. משום כך הסכים המשגיח ואף עודד את דני, לסייע במשרד בשעות הערב. סמך עליו כי לא יכביד שם יתר על המידה, וכי נוכחותו תהיה לעזר.

אט אט העיסוק עם הגמ"ח התפרש על יותר שעות ודני חש כי הוא ממצה את עצמו עד תום, וכי כל רגע של עסקנות טוב ומועיל לו. אלא שעם השנים, כאשר דני כבר זכה פעמים רבות להעניק לחתנים את מלגת הגמ"ח, היה הוא מאלה שעדיין לא נהנו ממלגה זו. חלפה שנה ועוד אחת, דני הולך ומתבגר, חבריו ללימודים כבר מקימים בתים, והוא עדיין ליד שולחנו בישיבה.

ערב אחד התקשר אליו אדם בשם נתי והציע לו תמורת תשלום להגיע לארצות הברית בתחילת הקיץ ולסייע בארגון של קייטנת קיץ גדולה. הם חיפשו אחר בחור ירא שמים, ומצאו כזה. אמו לא אהבה את הרעיון כי אמרה שבין כך אין לו שם טוב במיוחד ונסיעה כזאת לא תסייע לזירוז עניני השידוכים. דני, טען שהכל בידי שמיים וגם הוא יזכה בכלה נאה וחסודה בזמנו ובעיתו. אביו הסכים עם כל מילה שלו.

הצעד הנבון ביותר

לאחר שקיבל גם את הסכמת רבו, ארז את חפציו והמריא. הוא היה שלם עם עצמו, וחש כי עושה את הצעד הנבון ביותר וכי לא יתחרט על כך. אדם צריך להכיר את עצמו, את מעלותיו ומגבלותיו, ועל פי זה לחיות באופן בריא.

בהגיעו מותש לארצות הברית, בצאתו מן הטרמינל, גילה שהדרכון אבד לו. הוא חיפש בכל מקום אפשרי, ולא מצא. דני דיווח טלפונית לנתי על העיכוב הבלתי צפוי.

לאחר שעה של חיפושים שהעלו חרס, ועקב השעה המאוחרת הוא פנה ליהודי החרדי הראשון שראה וזה הציע לו לקחתו ברכב עד ביתו של נתי. בהגיעם אל הבית נכחו לראות כי הינו נעול וחשוך. דפיקות על הדלת לא הועילו והנהג הציע לדני לישון אצלו ומחר הוא יסיעו שוב לכאן.

עם בואו אל בית משפחת ברג, טרם הלך לישון, התייצב דני לתפילת "ערבית" בפינת חדר האורחים. לא שהיה משהו מיוחד בתפילתו, אך בעוד עיניו עצומות בתפילת שמונה עשרה, משהו נצנץ במוחה של הגברת ברג שעברה שם באקראי.

דני נרדם לשעות ספורות, אך הזוג ברג לא עצם עין כל הלילה. תחושה נלהבת נאחזה משום מה בלבבם כי הנה פרי בשל נפל לידיהם הערב: חתנם המיועד. זה זמן רב אשר היו להם התלבטויות בענין, אך הם חשו כי הפעם זה הוא זה. בעוד דני נתון בתרדמה של לפנות בוקר, כבר מצא יוסי ברג את עצמו נוסע אל בית הכנסת הסמוך לביתו של נתי, לברר על דני שאמור היה ללון אצלו.

מנהיג שמושך בחוטים

נתי מסר דברים כהוייתם, סיפר על המידע החיובי שקיבל מהמשגיח של דני, על כך שירא שמים הוא ומלא חיות וחן. עוד פרטים שונים ויוסי החל מתחנן בפני נתי כי יכניס עצמו לענין ויתחיל להריץ את הנידון לפני הוריו של דני. נתי ניסה לסרב, הקייטנה על צווארו, איכה יעסוק בשידוך בימים עמוסים אלה. אך יוסי הפציר, אמר כי השהות הקצרה אמש עם דני, הספיקה לו בכדי לתהות על קנקנו.

כאשר צלצל הטלפון בבית הוריו של דני, ועל הקו הזדהה נתי, וודאי לא ששה האם, לא העלתה על דעתה כי הנה צומח מקור ישועתה דווקא מהצעד שכה חששה ממנו. כפי שלא העלתה על דעתה כי מחרתיים עומדת היא לפגוש את דני על אדמת ארצות הברית.

די היה בבירורים קצרים בכדי לעמוד על טיבה המצוין של משפחת ברג. בסופו של אותו שבוע היה דני לחתנו של יוסי ברג.

אגב, מיד למחרת ליל הלינה בבית ברג, כאשר דני כבר עמד לצאת אל נתי ולהתוודע אל הקייטנה שלשמה הובא הנה פשפש בתיקו בחיפוש אחר פריט מסוים, והנה קולטות עיניו את הדרכון האבוד נח על קרקע התיק בשלווה ושקט. התחבא שם ועשה את שליחותו.

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". אנחנו ברוב גאוותנו חושבים שאנחנו מנהלים את העולם אך האמת היא שיש מנהיג שמושך בחוטים. זה לא סותר את הצורך שלנו לפעול ולהשתדל, אך אם נפנים את מעמדנו האמיתי יהיו לנו חיים הרבה יותר שלווים ורגועים.