המנהל שלא ינהל כלום

כמה כסף הייתם מוכנים לשלם עבור מישרת ניהול בכירה בפרויקט שעוד לא נולד, והסיכוי שינוע בקרוב זהה לזה ששלג ירד בתל אביב בשבוע הבא? במשרד הבריאות, למשל, מוכנים לשלם לא פחות מ-50 אלף שקלים בחודש. המשרה: מנהל מזו"ר – פרויקט המיחשוב היוקרתי של בתי החולים, שתקוע כבר שלוש שנים.

השבוע פרסם המשרד מכרז לבחירת מנהל לפרויקט. זהו הניסיון השני לאתר מנהל לפרויקט זה. בפעם הקודמת, כשהמשרד חיפש מועמד, המכרז נדחה ולבסוף הוקפא. הסיבה אינה מחסור במועמדים, אלא מחסור חמור במועמדים ראויים. תנאי המכרז קבעו אז, שהמועמד ייבחר על פי איכות כמו גם על פי המחיר, כאשר למשקל המחיר יהיה לא פחות מ-60%. עובדה זו גרמה לביקורת קשה בקרב גורמים שונים במשרד הבריאות. לדבריהם, שיטת בחירה שכזו תביא לכך שיוגשו מועמדויות של אנשים חסרי ניסיון שיהיו מוכנים לעבוד תמורת שקלים בודדים, אבל לא יהיה באפשרותם להניע את הפרויקט.

הפעם הפיקו במשרד כנראה את הלקח, וקבעו שבמכרז הנוכחי תעמוד האיכות במרכז. כך, מחברי המכרז קבעו את השכר מראש – 50 אלף שקלים בחודש – וכך למעשה עיקרו את השיקול הכספי מתוכן. מצד אחד, מדובר ב-"כסף קטן" לעומת התקציב הכולל של המגה-פרויקט הזה (כרבע מיליארד שקלים), אך מצד שני – זהו סכום עתק למשרה שאין בה צורך כרגע.

נכון להיום אין סימן שיעיד על כך שמשהו השתנה בצמרת משרד הבריאות – שינוי שיכול להניע מחדש את הפרויקט. אילו הדברים היו כך, פרויקט מזו"ר יכול היה להתרומם כבר לפני יותר משלוש שנים, בעזרת כוח אדם ומשאבים פנימיים של המשרד והמנהל היה מצטרף בשלב מאוחר יותר. על כן, העדר מנהל היא לא הסיבה לעיכוב הפרויקט.

רבים מאלו שקראו בסוף השבוע את הדיווחים בכלי התקשורת על המכרז ועל איך שהוא או-טו-טו יוצא לדרך, לא ידעו אם לצחוק או לבכות. המקורבים לפרויקט יודעים, כי הסיבות לכך שהפרויקט תקוע לא השתנו – והן ממש לא טכנולוגיות.

הוויכוח הלוהט במסדרונות הכנסת על האם לבסס את מזו"ר על מערכות של סאפ (SAP) כהמשך של מרכב"ה, או לצאת למכרז לבחירת מערכת חדשה – בוודאי לא מסייע לקידום העבודה. המציאות בינתיים השתנתה: נס טכנולוגיות כבר אינה הנציגה הבלעדית של סאפ בישראל, ואינה יכולה לטעון שיציאה למכרז ובחירה בספק אחר היא בגדר הפרת הסכם. גם במטריקס, שבתחילת המאבק זוהתה עם אורקל (Oracle), הבינו שעדיף לחכות שהגדולים יסיימו לריב, ואז לבדוק האם אפשר ליהנות מהפירות. נראה שאפילו אורקל, שהובילה את המאבק העקרוני בנושא, הבינה, כי שהמלחמה פה היא על תינוק שטרם נולד – ושספק אם אימו בהריון בכלל..

אבל מעל הכל, הסיבה האמיתית לעיכוב של מזו"ר היא פוליטית – תוצאה של מאבקי כוח ויוקרה לא ברורים בין משרדי ממשלה ובתוך המשרדים, על תקנים, משאבים וכדומה. כל אחד מהמעורבים מכחיש את הסכסוכים הללו, אבל בשטח הם לא מסתירים את דעתם אחד על השני. הטרגדיה היא שעד כה לא היה בעל בית במשרד הבריאות בדמות שר או מנכ"ל שיכול לקחת את המושכות לידיים, להפעיל סמכות ולהחליט שהפרויקט יוצא לדרך. כבר חשפנו בעבר את אוזלת היד של המשרד באכיפת סמכותו על בתי החולים הגדולים בכל מה שקשור לפרויקט נמ"ר (בית החולים שיבא, למשל), ואת העובדה שבסופו של דבר – כל מנהל בית חולים מוצא את הפתרונות שלו בתחום המיחשוב והטכנולוגיה.

זהו סיפור עצוב, שממחיש את הריקבון העמוק שבמנגנוני השלטון שלנו. מיליוני שקלים יורדים לטמיון, פרויקטים לא מתממשים ולא מסתיימים בזמן וכל זה מאפיל על המיעוט שעושה את עבודתו נאמנה.

מבקר המדינה שוקד בימים אלה על הכנת דו"ח בנושא פרויקט נמ"ר והבזבוזים האדירים שקשורים בו, כתוצאה מהעובדה ש-15 שנה לאחר תחילתו – הוא עדיין לא הסתיים. לא תהיה זו הפתעה אם בעוד שנה או שנתיים יחזור המבקר לטפל במשרד הבריאות, ויבדוק איך זה שפרויקט שהמדינה הקצתה לו כל כך הרבה כסף, לא יוצא לפועל. האפשרות האחרת, היא שתקלה חמורה תתרחש חלילה באחד מהמרכזים הרפואיים – תקלה שתשבית את כל המערכות ותגרום למקבלי ההחלטות להתעורר ולשאול למה לא מבצעים את פרויקט מזו"ר, שיכול היה לסייע בהצלת חיים?

למה באמת?