עשור לטוויטר: דבר הלא צייצן

טוויטר (Twitter) חוגגת עשור. לכאורה, זאת הזדמנות מצוינת לכתוב מאמר על הצדדים החיוביים של הרשת החברתית, שנקראה בשנים הראשונות לקיומה "אתר המיקרו-בלוגינג" (ויש עוד כמה שמתעקשים על כך), על הישגיה או מה יקרה לה בעתיד. אלא שאת זה אני משאיר לאחרים. אני רוצה לכתוב על כמה דברים בזווית אחרת.

נתחיל בזה שאני לא צייצן ומעדיף את פייסבוק (Facebook) על פני טוויטר. מעדיף? אני נכנס לפייסבוק מספר דו ספרתי של פעמים ביום, בעוד שלטוויטר אני לא נכנס בכלל. יש לי שם חשבון, הוא פשוט לא פעיל. אגב, זה לא שאני לא גולש בטוויטר בכלל – בכל זאת, תפקידי כעורך אנשים ומחשבים מחייב לעשות זאת מדי פעם – אלא שזאת לא הרשת החברתית הפייבוריטית שלי, אם עדיין לא הבנתם.

יש לכך כמה סיבות, כאשר שתיים מהן מרכזיות: ההרגל ואורך הציוצים. אני איש של הרגלים, ואת הלייקים, הקומנטים ואפילו ה-Live Video אני כבר מכיר (מצפייה בלבד, אין לי iPhone). לעומת זאת, לטוויטר אצטרך להתרגל, אם וכאשר אכנס לשם בערך כמו שאני נכנס לפייסבוק שלי.

שאלה של גודל

עכשיו בואו נדבר על האורך, או הגודל: אומרים שהוא קובע. במקרה הזה, בעיניי, הם צודקים, והקוטן הוא זה שמרחיק אותי. אני אוהב לכתוב ורוצה שתהיה לי אופציה להקליד בפוסטים שאני מפרסם יותר מ-140 תווים. נכון שהצייצנים פיתחו אומנות של לתמצת רעיונות רחבים למספר הקטן הזה, והם עושים את זה די טוב, אבל באורך הזה אין כמעט מקום להנמקות והסברים. לא שאני טרחן, או לפחות משתדל שלא להיות, מה גם שאנחנו באינטרנט ועם העדר זמן ורצון של אנשים לקרוא בו לעומק, ובכל זאת – אני שייך לאסכולה שגורסת שטוויטר צריכה הגדיל את מספר התווים האפשריים בכל ציוץ.

זאת לדעתי גם הסיבה שטוויטר לא מצליחה בארץ. הגולש הישראלי, באופן כללי, אוהב להתבטא, רוצה להביע את דעתו ושונא כשמגבילים אותו. לכן הוא לא התחבר למגבלת 140 התווים והתחבר מאוד לפייסבוק, שבה לא קיימת המגבלה הזאת. אגב, לא קיימות שם באמת, או בצורה אפקטיבית, עוד כמה מגבלות, מה שקוסם לחלק מהגולשים הישראליים: למשל, העדר היד הקשה מספיק נגד קללות, גידופים ושנאה. היא הצטרפה בכך לטוקבקים, ואולי אף עלתה עליהם.

יוצאת דופן היא הברנז'ה העיתונאית והפוליטית, שהתחברה לטוויטר הרבה יותר מאשר לפייסבוק ולא מעט מחבריה מככבים שם, ואף מדווחים על דברים שלא מוצאים את מקומם בדיווחים שלהם באמצעי התקשורת שבהם הם עובדים. עיתונאים גם יודעים אולי יותר טוב מאחרים לתמצת את המסרים שלהם.

אלא שהברנז'ה היא לא כלל הגולשים והלחצים על טוויטר להסיר את המגבלה הזאת, או לפחות להגדיל את מספר התווים המקסימלי בכל ציוץ, הולכת וגדלה. היא נמאסה על רבים בעולם והם דואגים להביע זאת. בינתיים טוויטר לא נכנעת ללחץ – רק בסוף השבוע האחרון הודיע המנכ"ל, ג'ק דורסי, שהיא לא מתכוונת להיפרד ממגבלת 140 התווים – אבל ייתכן שזה יקרה בעתיד.

אולי יגרמו לכך ההפסדים של טוויטר והסטגנציה היחסית במספר המשתמשים, שמעצבנת את המשקיעים בחברה וגרמה להם להוריד מאוד את שער המנייה מאז יוני האחרון. הם רוצים לראות תוצאות ולצמצם את הפער ההולך ומתרחב בין מספר המשתמשים של טוויטר – 350 מיליון, לזה של פייסבוק – כ-1.4 מיליארד. פעם הפער הזה היה קטן הרבה יותר, אבל בעוד שפייסבוק נוסקת משנה לשנה, ולפעמים אפילו מרבעון אחד לשני, מספר הצייצנים גדל בקצב הרבה יותר איטי.

בכל מקרה, ייתכן שהנהלת טוויטר צריכה להקדיש עוד מחשבה ולעשות עוד כמה סקרים בנושא. שכן כפי שזה נראה עכשיו, החברה בדרך למטה ויכול להיות שהסרת המגבלה הזאת יכולה לגרום לשינוי כיוון.

הערה לסיום: מי תיאר לעצמו ב-2006, שנת הייסוד של טוויטר, שעשור אחר כך היא תגיע ל-350 מיליון משתמשים, ושהמספר הזה ייחשב "קטן מדי". וזאת עוד עדות למהפכה שעשו הרשתות החברתיות בחיינו.