לעבוד בחברת מתן אשראי
חשבתם פעם איזה עולם נפלא ניתן לבנות כאשר מאמינים אחד בשני, סומכים אחד על השני ומפרגנים אחד לשני? ● הנה סיפור בשבילכם ● חלק א'
בקיץ האחרון עברה לגור בשכונה שלנו משפחה שנראתה כאילו הגיעה מעולם אחר. ההסתגרות שלהם בתוך עצמם הביאה לרינונים על עברם. לי זה הפריע מאוד והחלטתי לחשוב עליהם רק טוב וללמוד עליהם זכות בכל הזדמנות.
יום אחד פנה אליי אבי המשפחה בבקשה שאסייע לו בנושא מסוים. ניצלתי את ההזדמנות והצלחתי לדובב אותו לספר על עברו. אומר את האמת, סיפורו גרם לי לטלטלה שהביאה לשיפור המידות שלי. קיראו גם אתם את סיפורו והפנימו את המסר החזק שבו.
הרחוב היה הבית שלי. מעולם לא למדתי בצורה מסודרת. מהר מאוד התחלתי להסתבך ועשר שנים מחיי ביליתי בבתי כלא. אני יכול לכתוב הרבה תירוצים למה לא גדלתי כבן אדם הגון, על הצ'אנסים שלא היו לי וכו', אבל בשורה התחתונה – מי שמסתבך עם החוק – הוא פושע, ולא חשוב מה גודל שק התירוצים שלו. לאחר השחרור האחרון הייתי "רעב" לכסף ותכננתי פריצה לחנות תכשיטים.
הגעתי לחנות לפני הסגירה כדי לראות את המקום ולתכנן את המעשה. המוכר היה לבד וביקשתי לראות שרשרת. הוא היה אדיב ונחמד והגיש לי כל מיני שרשראות. הוא התעניין במה אני עובד, וכששמע שאין לי עבודה מסודרת התחיל לעודד אותי. לפתע אמר: "תראה, בחור צעיר, אתה נראה לי בן אדם מוכשר, לי יש כסף, ואני יכול להלוות לך, שתשקיע במשהו, ותהיה לך פרנסה. מה אתה אומר"?
"יש כאן עשרת אלפים דולר"
אני מסתכל עליו כאילו נפל מהירח, ולפני שאני פוצה פה, הוא רץ לכספת ומניח על השולחן ערימה של שטרות ירקרקים. "יש כאן עשרת אלפים דולר", הוא אומר. נדהמתי ואמרתי: "תגיד, השתגעת? אתה בכלל מכיר אותי שאתה מלווה לי כסף"?
והוא בשלו. "אני כבר ארבעים ושמונה שנה במקצוע, ויש לי טביעת עין באנשים. אתה נראה לי בן אדם הגון. יש לך לב זהב – 24 קראט, ואני סומך עליך שתחזיר לי עד השקל האחרון". הדיבורים האלה כמעט מפילים אותי. בחיים שלי בן אדם לא נתן בי אמון. אני יושב שם וחושב על המזל שלי. במקום להסתבך בשוד – אני מקבל כאן עשרת אלפים דולר במזומן, ונעלם לי לכל הרוחות – יופי של עסקה.
ובכל זאת משהו זז לי בלב. האיש הזה נתן בי אמון, ולא מדובר באיזה תכשיטן מיליונר. איך אני אגנוב ממנו? עדיף שלא אקח את הכסף. אבל הבן אדם מדפדף לי עשרת אלפים דולר, במהירות של חלפן כספים. אני יוצא משם מבולבל לגמרי, עם ערימה של כסף.
איזה עניין יש באמון בין גנבים?
לא הפסקתי לחשוב על העניין הזה, והלב שלי מתכווץ. כשאני מגיע הביתה, אני מתיישב ומתחיל לבכות כמו ילד קטן. מי בכלל האמין בי אי פעם? אפילו לא אבא שלי? אולי פושעים האמינו לי. ידעו שמילה שלי זו מילה. אבל איזה עניין יש באמון בין גנבים? בחלוקה "הוגנת" של רכוש גזול?
והנה בן אדם הגון, ישר, מאלה שתמיד הסתכלתי עליהם מלמטה למעלה – נותן בי אמון ורוחש לי כבוד. ידעתי שהוא יקבל ממני בחזרה את הכסף שלו, עד הפרוטה האחרונה, ושאצלו אני לא שודד, יהיה מה שיהיה.
סתם, בשביל המשחק, קניתי סחורה בכסף, מכרתי אותה ברווח, קניתי ומכרתי שוב, עד ששילשתי את הסכום. אחרי ארבעה חודשים חזרתי אליו לחנות והבאתי לו את הכסף. מסרתי לו עשרת אלפים דולר, ועוד אלפיים דולר ריבית. הוא סירב לקבל וממש כעס.
שאלתי אותו שוב, איך הרשה לעצמו לתת לבן אדם שהוא לא מכיר סכום כל כך גדול, והוא ענה לי: "הניסיון של האדם – מביא לו חוכמת חיים. איך שהסתכלתי עליך, ידעתי שאתה בן אדם הגון וישר, שרוצה להתפרנס בכבוד. ראיתי שאתה במצוקה והחלטתי לתת לך הזדמנות".
המשך יבוא.
תגובות
(0)