יציאת מצרים לחירות רוחנית

שליטה עצמית היא המפתח לחירות אמיתית.

בחג הפסח אנו חוגגים את יציאתנו ממצרים ואת המסע שלנו אל לידתנו כעם. אנחנו לא חוגגים רק את השחרור מהעבדות הפיזית, אלא גם את היכולת להגיע לחירות רוחנית.

אל החירות הרוחנית אנחנו יכולים להגיע דרך התורה ומצוותיה, שקיבלנו אחרי שהשתחררנו משעבוד פרעה במצרים. למרות שבהבנה שטחית אנחנו עלולים לראות ביהדות סוג אחר של שעבוד (כל כך הרבה חוקים, איסורים ותקנות), בחינה עמוקה יותר מגלה שלמעשה היא מעניקה לנו את המפתח לחירות אמיתית, לשמחה והנאה מרבית בכל תחומי החיים, דרך כך שהיא נותנת לנו את הכלים הדרושים להתחבר למהות הגבוהה ביותר שלנו.

בדיוק כפי שבמצרים היינו זרים בארץ נכרית, כך גם נשמותינו זרות במדינת הגוף הנוכרית – בעולם הגשמי.

בכוונה תחילה נבראנו עם טבע דואלי. אנחנו גם גשמיים וגם רוחניים, חייתיים ואלוהיים. הטבעיים המנוגדים שלנו מציבים אותנו במלחמה פנימית, בה שני הצדדים מתמודדים על שליטה. מאבק זה בא לידי ביטוי בשם ישראל – שבא מהשורש "שרר" – שלט. אם נשכח שאנחנו הרבה יותר מהלבוש החיצוני שלנו, ונניח לעצמנו להתדרדר לחומריות, שליליות והליכה עיוורת אחרי הדחפים שלנו, נהיה משועבדים באמת. שליטה עצמית היא המפתח לחירות אמיתית.

ה"פרעה" הפנימי שלנו

כשאנחנו מדברים על אויביו המושבעים של עם ישראל, כמו פרעה, אנחנו לא רואים בהם רק איום חיצוני, גשמי, אלא גם איום פנימי, קיומי.

הכוח השלילי הזה שנמצא בתוכנו נקרא "יצר הרע", ואנחנו יכולים לחשוב עליו בתור ה"פרעה" הפנימי שלנו.

בעוד שמטרותינו ארוכות הטווח מגיעות לרוב מהנשמה, רוב הדחפים שלנו לסיפוק מיידי אינם נובעים ממנה.

תפקידו של הפרעה הפנימי הוא להסיח את דעתנו מלהגיע למלוא הפוטנציאל שלנו ולמלא את ייעודנו בחיים. בעוד שמטרותינו ארוכות הטווח מגיעות לרוב מהנשמה, רוב הדחפים שלנו לסיפוק מיידי אינם נובעים ממנה. ואמנם, לעתים קרובות הדחפים האלה חותרים תחת אותן מטרות שאנחנו מנסים להשיג. האויב הפנימי משיג את מטרתו על ידי תקיפת המחשבות, הדיבור והמעשים שלנו.

וכשאנחנו בוחנים את שלושת תחומי הביטוי הללו, אנחנו יכולים לגלות איזה מהכוחות גובר.

כשמחשבותינו דכאוניות, שליליות או ביקורתיות, כשאנחנו מתמקדים במה שחסר לנו ולא בכל הטוב בו התברכנו, האויב הפנימי שלנו רושם לעצמו ניצחון. כשאנחנו מושיטים יד לפרוסת העוגה השנייה והשלישית כדי לספק תשוקה מיידית או מאבדים שליטה ופוגעים במישהו שחשוב לנו, ברור שמי ששולט אינו האני הגבוה שלנו.

מקום צר מצומצם ומוגבל

המילה מצרים נגזרת מהמילה מיצר, שמשמעותו מקום צר מצומצם ומוגבל. מבחינה רוחנית, כשחג הפסח מתקרב, אותה אנרגיה של חירות שהייתה בזמן גאולת מצרים, מזומנת גם עבורנו. לכן זה הזמן האידיאלי לשאול את עצמנו:

מה הדבר שאני משועבד לו ושמונע ממני לממש את הפוטנציאל שלי?

מהם החסמים המעצורים והמגבלות שמפריעים לי להשיג את מטרותיי בכל תחום בחיים?

האם אני משועבד לתאוות הגשמיות שלי?

האם חיי המקצועיים השתלטו על סדר היום שלי ושחקו את מערכות היחסים שלי?

האם אני שבוי בצורך לאישור מאנשים אחרים?

האם אני מחפש כל הזמן אחר דברים חדשים יותר וטובים יותר, ולא יודע להעריך את מה שכבר יש לי?

חופש ביטוי לנשמה

בהגדה של פסח אנחנו קוראים, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". המטרה היא להשתמש בכלים שניתנו לנו, כדי שזה יקרה בהקשר האישי שלנו.

המשימה שלנו היא להשיג חופש ביטוי לנשמה, בעודה כלואה בגופנו. התורה נותנת לנו את האפשרות לעשות זאת דרך ריסון המהות הבהמית הגשמית שלנו (ולא דרך התעלמות ממנה), ודרך יצירת הרמוניה בין שני הכוחות המנוגדים שבתוכנו.

כל מצווה חיובית שאנו עושים, נותנת ביטוי לנשמה ומחזקת אותה, וכל מצוות לא תעשה שאנחנו נמנעים מלעבור, מחזקת אותנו בתחומים של שליטה והעצמה עצמית.
אם לא נפעיל משמעת עצמית, לא נוכל להשיג בחיינו כל מטרה בעלת ערך, כמו להשלים תואר, לשפר מערכת יחסים או לחיות חיים בריאים יותר. החיים הם מלחמה מתמשכת אם להשתעבד לטבענו החומרי גשמי, או להתעלות מעליו על ידי חיבור וחיזוק המהות הרוחנית הגבוהה יותר שלנו.

אם ננצל את הכוח הרוחני המזומן לנו בחג הפסח כדי להגדיר את התחומים שבהם אנחנו מרגישים לכודים או חסומים, ונשתמש בכלי התורה והמצוות כדי להתחבר ולבטא את נשמותינו, אז נוכל להשתחרר מהמצרים האישית שלנו ולחוות חירות אמיתית.