אבא'לה – הבנתי!!!

משרדו המפואר של גבי, היה סמל לעשייה קולחת ונמרצת. זה שנים רבות שהוא עוסק במסחר ביהלומים. מאז ומתמיד רחש משרדו. מכשירי הטלפון טרטרו ללא הרף. פקידיו, שתוגמלו היטב, הורגלו זה מכבר לשוחח בו זמנית עם שני אנשים משני קצות העולם, כשכל אחד מהם בטוח שמדברים איתו בלבד, ומזכירות מיומנות קראו מיילים במהירות מדהימה ושיגרו את התשובות למענן בו ביום.

בקרב קהילתו ומעגל חבריו ומכריו הגדול, ידוע גבי כאדם אמין, שקול ואחראי. לפיכך, כאשר מוסד תורני חשוב נקלע למצב כלכלי קשה, היה הדבר טבעי לחלוטין, שגבי יתבקש להקדיש מזמנו היקר לטובת אותו מוסד, כדי לאזן את מצבו הפיננסי.

ואכן, גבי היטה את שכמו וצלל עם כל הלב למשימה. אט אט, בעבודה קשה ומסורה, החל גבי לפלח נתונים, לתאם בין ההוצאות להכנסות, לנער את האבק מסעיפי תקציב ישנים ונשכחים, ולהפיח רוח חיים במוסד הקמל מבחינה כספית.

כל אותה עת לא זנח גבי את שיעורו הקבוע. מדי יום ביומו, לקראת ערב היה גבי נוטש את כל עיסוקיו, יהיו אשר יהיו, מתייחד עם גמרתו האהובה, ומאזין בשקיקה למגיד השיעור יחד עם יהודים נוספים אשר קבעו עיתים לתורה.

פשוט לא היה לו זמן

סדר יומו העמוס: היהלומים, המוסד התורני והשיעור, לא נתן בו את אותותיו. גבי היה מסוג האנשים שעומס העבודה מחייה את רוחם ומפיח בהם מרץ וסם חיים. אולם, לקראת סוף השנה האזרחית, חש גבי כי המלאכה קשתה עליו. בתקופה זו המסחר ביהלומים פורח, השוק מתעורר לחיים באחת, ועל שולחנו של גבי הצטברו הזמנות רבות, עד כי לא היה באפשרותו להיענות להן כלל. פשוט לא היה לו זמן.

פקידיו ומזכירותיו עמלו קשות גם לאחר שעות העבודה הרגילות. הוא עצמו שוחח רק עם אנשי עסקים שביקשו לסכם עסקאות בסכום גבוה. גבי מיעט לצאת ממשרדו במשך היממה כולה, ועל ארוחת הצהרים ויתר זה מכבר. למרות הכל, כרעו גבי ופקידיו תחת הנטל, ומשכך, פנה גבי להתייעץ עם האנשים הקרובים לו ביותר.

באחד הימים, לאחר השיעור פרס גבי את לבטיו בפני משתתפי השיעור, תיאר בפניהם את המעמסה הכבדה הרובצת על כתפיו, ובלחש, תוך שעיניו מושפלות, ביקש לשמוע את חוות דעתם על רצונו להפסיק את השתתפותו בשיעורו הקבוע למשך תקופה מוגבלת, עד שירווח. שעה ארוכה נשאו ונתנו יושבי השיעור עם גבי. את המוסד התורני לא ניתן היה להזניח. אחדים מלומדי השיעור הם אלו שהמריצוהו ליטול על עצמו את ניהול המוסד. היה ברור להם, כי אם כף רגלו לא תדרוך בשערי המוסד במשך שבועיים, תבוא עליו כליה.

את מסחרו, כמובן, לא ההין איש להציע לו לעזוב. משכך, נמנו וגמרו ביניהם חברי השיעור, כי הם "מתירים" לגבי להיעדר מן השיעור למשך שבועיים ימים בלבד, שבמהלכם הוא ישקיע את מלוא מרצו וכוחותיו בעסק היהלומים, ולאחר מכן, כשוך הסערה, ישוב גבי לספסל הגמרא. החלטה לא קלה עבורו, אבל אין ברירה, זה מה שצריך לעשות.

שקט מבהיל

למחרת בבוקר נכנס גבי למשרדו, וליבו החסיר מספר פעימות. כבר בעמדת איש הביטחון המוצב בקביעות בפתח משרדיו, הוא חש בדבר מה שאינו תקין. השומר ישב מובטל. בכל יום היה הלה רגיל לפלוט צרור טרוניות, בשעה שנאלץ לבדוק כמויות בלתי מבוטלות של בני אדם במכשיר הבידוק האלקטרוני, לוודא כי תיקיהם אינם מכילים חפצים חשודים, ולתאם את כניסתם למשרדיו עם קצין הביטחון של הבניין.

נכנס גבי לתוככי משרדו והדם אזל מפניו. הטלפונים לא טרטרו. שרת הדואר לא הזרים מיילים, ופקידיו ישבו נינוחים וידיהם שמוטות. שולחן המכתבים היה נקי. אפס הזמנות, אפס עסקים, אפפפססס.

שקט!!! שקט מבהיל. לאף אחד במשרד לא היה הסבר לתופעה המוזרה, מעולם לא קרה שכל הפעילות משותקת. לקח לגבי כמה דקות להתעשת, הוא שפשף את רקותיו, נשא את שתי ידיו לשמים ואמר: ריבונו של עולם, הבנתי!!!

לא כל אדם זוכה לאות כה מובהק משמים כדי להדריכו בדרך הנכונה. גבי זכה. הוא הבין עד כמה מחשיבים בשמיים את השתתפותו של יהודי בשיעור תורה ומוסר. גבי, אשר כל מעשיו נעשו לשם שמים, ואף הקדיש את זמנו למוסד תורני, זכה לאות ומופת נדירים בזכות מעשיו.

לאחר 120 שנה יישאל כל אחד ואחד מאיתנו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? כאשר מתייצב אדם בפני בית דין של מעלה, נחקרים צפונות לבו: יהודי יקר! "נשאת ונתת באמונה?", האומנם ידעת, הרגשת והאמנת בכל רגע, שהכל מאיתו יתברך? שאתה אינך מצליח, אלא משמיים מצליחים את דרכך? האם חשת בכל חושיך, כי מי שאמר והיה העולם מנווט את כלכלת כל ברואיו בחן ובחסד וברחמים? את מה זנחת כאשר נוצרה התנגשות זמנים? האם בחרת בדבר הנכון, האם בחרת בחיים?  אם כן, אשריך וטוב לך !!