האם המנמ"ר יכול להיות CDO?

כולנו מכירים את עמיתנו המנמ"רים שעושים דברים גדולים ביישומי ה-IT בארגונים שלהם ותורמים באופן אמיתי לעמיתיהם המנהלים העסקיים לשפר את עסקיהם ולהביא ערך מוסף עסקי לחברה ולארגון שלהם באמצעות ה-IT. הם זוכים בצדק למעמד של שותף בכיר בהנהלת החברה ומתייעצים בהם בנושאים אסטרטגיים של העסק, מיזוגים ורכישות, יזמות וחדשנות. יש בהם כאלה שמועמדים לתפקידי ניהול בכירים בעסקים.

נהגנו לקרוא להם מנמ"רים עסקיים. ובספר Real Business of IT: How CIOs Create and Communicate Value הם נקראים CIO – פלוס.

תפקיד מנהיגותי נוסף מתעורר בארגונים רבים בשנים האחרונות: המנהל הדיגיטלי הראשי (CDO). בחברות רבות, "דיגיטלי" הוא קקופוניה של יישומים מנותקים, לא עקביים, ולפעמים סותרים.

לחברה אחת היו שלוש יוזמות שיווק סלולריות באופן סימולטני, שנוהלו על ידי קבוצות שונות בארגון, תוך שימוש בכלים של ספקים שונים. לחברות אחרות יש פלטפורמות שיתוף פעולה העובדות עם מספר רב של חוקים וטכנולוגיות שונות. הבעיה מחריפה כאשר יחידות עסקיות מאמצות פתרונות דיגיטליים משלהן, או שחברות שוכרות ספקי משנה שיכולים לעשות רק דברים בדרך שלהם.

תפקידו של CDO הוא להפוך את הקקופוניה הדיגיטלית לסימפוניה מוסיקלית.

ההזדמנויות שטכנולוגיית העתיד יכולה ליצור

לגיטימי להתנסות בעסקים ובכלים חדשים, אך הניסויים חייבים להשתלב עם בניית יכולת מדורגת ויעילה, תוך יצירת חזון דיגיטלי מאחד, הממריץ את החברה סביב אפשרויות דיגיטליות, מאגד בתוכו פעילויות דיגיטליות, עוזר לחשוב מחדש על מוצרים ותהליכים בעידן הדיגיטלי, ולפעמים מספק כלים ומשאבים קריטיים.

האם נדרש CDO או CIO-פלוס שאפתן? התשובה אינה מובנת מאליה, אבל שווה לשקול. רבים מן התפקידים של CDO הם אתגרים שהמנמ"רים העסקיים כבר שולטים בהם. אבל חלקם, בעיקר השיווקיים, יכולים להיות חדשים ל-CIO. חברות שונות מגיבות לאתגר המנהיגות הדיגיטלית בדרכים שונות ודינאמיות.

למרות שלמנמ"רים מעטים יחסית יש תואר CDO רשמי, בערך 20% של מנמ"רים בסקר האחרון של גרטנר (Gartner) אמרו שהם ממלאים את התפקיד.

בחברות מסוימות, ה-CIO וה-CDO הם תפקידים נפרדים בכוונה. המנמ"ר משתתף בהחלטות דיגיטליות ותומך ביוזמות דיגיטליות, תוך שמירה על פעילות חלקה של יחידת ה-IT המסורתית של החברה. הוא אינו נראה כמו CDO פוטנציאלי, אך החברות מעריכות את כישוריו בתפקיד תמיכה חזק.

מנגד, יש למנהלים בחברות מסוימות הרגשה של-CIO שלהם אין את הדרוש כדי להיות חלק מהשיחה הדיגיטלית. המנכ"ל ביקש ממנו להתמקד רק במערכות IT מורשת בזמן שמונה CDO חדש לטובת הפעילויות דיגיטליות.

האם צריך המנמ"ר לקחת על עצמו אחריות דיגיטלית?

הנה כמה שאלות שניתן לשאול:
● האם ה-CIO גדול על תפקידו? האם הוא פועל היטב ומגיב לדרישות המשתנות בזריזות? האם עלויות ה-IT מתאימות לצרכים? אם התשובות לשאלות הללו הן "לא", אזי כנראה תרצה שימשיך להתמקד ולתקן את הקיים ולא להרחיב מעבר ל-IT.
● האם ה-CIO מוכן לתפקיד CIO-פלוס? האם אתה רואה בו עמית בכיר או סתם מנהיג של פונקציית הטכנולוגיה? האם הוא ניהל בהצלחה את התפקידים שאינם טכנולוגיים: אינטגרציה, מיזוג, ניהול תהליכים, או שירותים משותפים? האם הוא שותף תורם בצוות הניהולי הבכיר בחברה?
● האם ל-CIO יש מומחיות דיגיטלית? האם הוא יודע לדבר בשפת המדיה, המובייל, לנתח פעילות ברשתות חברתיות ויכול לעזור לך להבינה? האם הוא מבין את ההזדמנויות והאיומים הדיגיטליים? האם הוא יכול ליצור חזון דיגיטלי משכנע לארגון?
● האם ה-CIO מקובל ומוערך בארגון? האם הוא עמד במשימה של הנהגת שינוי מול צוות בכיר בעל רצון חזק? האם יכול ליצר מוטיבציה אצל העובדים למאמץ הדרוש להפוך חזון למציאות דיגיטלית?

מנמ"רים חזקים כבר התמודדו עם רוב האתגרים הקשים של מנהיגות דיגיטלית. הם מבינים את החשיבות של ממשל ומדיניות. הם יודעים את המורכבות של ניהול ביחידות ארגוניות שונות. הם נוטים להיות מחוברים מאוד עם מנהלים בכירים, לאחר שעזרו להם להשיג את היעדים שלהם לאורך השנים. הם מכירים את העסק הנוכחי ואת ההזדמנויות שטכנולוגיית העתיד יכולה ליצור. בנוסף, בכל חברה גדולה, קשה – אם לא בלתי אפשרי – לבנות יכולות דיגיטליות נהדרות ללא קישור לאנשי ה-IT הקיימים בארגון.

מה טומן העתיד ל-CDO?

רבים מאמינים כי CDO בסופו של דבר יהיה תפקיד זמני, תיקון לטווח קצר לבעיה, תופעה זו תיעלם כמו ש"עסק דיגיטלי" יהפוך לעסק רגיל – בדיוק כפי שאירע לכל מנהלי ה-"e-Business" בארגונים היום. גרטנר מאמינה כי תפקיד החדשנות העסקי של ה-IT בסופו של דבר יחזור לכותרת ה-CIO (הופך פוטנציאלית "מנהל חדשנות הראשי") וכי הנוהג של מיצוב ה-CIO רק כפונקציות "המשרד האחורי" ילך ויקטן.