"עובדי ההיי-טק הם לא גבינות או טלוויזיות שאפשר לייבא מחו"ל"

ועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, עומדת להגיש בקרוב המלצות לראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנוגע ליבוא עובדים זרים להיי-טק, כדי להתגבר על המחסור בכוח האדם בענף.

על פי טיוטת התוכנית, שפורסמה בימים האחרונים, העובדים יקבלו "ויזות מומחה" לשנתיים, עם אפשרות להארכה בשלוש שנים, ובני או בנות הזוג שלהם יקבלו אישורי עבודה בישראל. אחד הדברים המעניינים הוא שכדי לא לפגוע ברמת השכר של העובדים הקיימים, המשכורת ההתחלתית של העובדים הזרים תהיה 20 אלף שקלים בחודש, ולא תהיה הגבלה לקליטת עובדים מכל מדינה בעלת קשרים עם ישראל, כולל מדינות כמו הודו וסין.

לתוכנית יש, כמובן, מתנגדים, בעיקר מתוך התעשייה ובכנסת. ח"כ איילת נחמיאס-ורבין, ממלאת מקום יו"ר ועדת הכלכלה, קיימה באחרונה דיון בנושא בוועדה. היא אמרה בתחילת הישיבה: "כשקראתי בפעם הראשונה על היוזמה להביא עובדים זרים להיי-טק אמרתי לעצמי: עברנו לדבר על בני אדם כמו שמדברים על גבינות, ירקות או טלוויזיות".

גם משתתפים אחרים שהוזמנו לישיבה לא חסכו ביקורת מיוזמה זו. אחד מהם, שלמה וקס, יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה בהתאחדות התעשיינים, אמר: "האמרה עניי עירך קודמים תופסת גם פה. עלינו לנצל את פוטנציאל כוח האדם שקיים בישראל, כמו בני 40 פלוס. הצגנו יותר מפעם אחת תוכניות הסבה והכשרה של אנשים כאלה בפני אנשי משרד הכלכלה". מנתונים שהוא הציג לוועדה עולה שאם הממשלה תאמץ את הפתרון של הכשרת אנשים מקומיים, אפשר בזמן קצר להוסיף עוד 5,000 עובדים לתעשייה.

מצד שני, אמר וקס שלתעשיית ההיי-טק אין התנגדות שחברות רב לאומיות שפועלות בישראל יביאו מומחים שלהן מחו"ל למרכזי הפיתוח שהן מפעילות פה. "אלה שני דברים שונים", טען, "ואם הולכים על הבאת עובדים מחו"ל – צריך לבדוק את זה בפינצטה".

על הפרק: לא רק ייבוא העובדים עצמו

ארז צור, יו"ר איגוד IATI, המייצג את החברות הרב לאומיות הפועלות בארץ, קרנות הון-סיכון ואיגוד מדעי החיים, הבהיר שהאיגוד לא מתנגד חד משמעית לייבוא עובדים, אבל הוא סבור שאין זה הפתרון, מאחר שהדברים לא נגמרים בכך שמביאים את העובדים, אלא יש בעיות של הבדלי תרבות ופגיעה בחדשנות, שהיא היתרון של ישראל.

מאידך, אמר צור, "אם לא נעשה דבר בנושא המחסור, נאבד את כושר התחרותיות שלנו וזה יפגע בכל המשק. גם הייצוא ימשיך לרדת". הוא ציין דרך פעולה: בטווח הקצר יש לאפשר ייבוא, אם כי הוא בספק אם זה יעזור, ובטווחים הבינוני והארוך להתבסס על פתרונות מקומיים וחיצוניים. ח"כ נחמיאס-ורבין ציינה ש-"בעצם הכנסת העובדים יש סיכון, כי ברגע שפתחת את הדלת, אי אפשר לעשות רוורס".

דוברים נוספים בוועדה הביעו ספק שייבוא עובדים הוא הפתרון ותמכו ברעיון הסבת עובדים בני 45 פלוס שעבדו בהיי-טק והכשרתם למקצועות הקיימים.

אוהד כהן, סמנכ"ל משרד הכלכלה, השיב לחלק מהדוברים וטען שלא מדובר בייבוא מסיבי של עובדים זרים אלא בייבוא של מומחים – דבר שגם התעשיינים מסכימים לו. לדבריו, זו תופעה שקיימת בכל העולם. עוד הוא אמר שלא מדובר במדיניות חדשה ושמומחים מחו"ל מגיעים כל הזמן לישראל.

אורי סבוביץ' ממשרד המדען הראשי אמר שבעיית המחסור במהנדסים מביאה לעלייה משמעותית בעלויות העבודה, מה שגורם לחברות לצאת מישראל.

השורה התחתונה: אין מחלוקת שיש מחסור. העובדה שישראל לא זולה מבחינת כוח האדם ידועה כבר שנים לחברות, והעובדה שהן ממשיכות להגיע לפה ולרכוש חברות ישראליות מלמדת שכנראה הסיבה למחסור בעובדים אינה רק בעיית השכר, אלא בעיות שורשיות אחרות שקשורות בתרבות, מנטליות ועוד. הפתרון המתבקש הוא הגברת הכשרת כוח האדם הקיים פה, כמו בני 45 ומעלה, וכמובן עידוד בני נוער ללמוד את מקצועות המחשב. אלה תהליכים שלוקחים זמן, אבל אין קיצורי דרך בבעיות כאלה, ייבוא עובדים הוא פתרון שנראה קל לעין.

צריך גם לומר עוד משהו: ראשי חברות ההיי-טק שמייללים על המחסור אחראים לו באותה המידה שהמדינה אחראית. הם אלה שלא מתאמצים לקלוט בני 45 פלוס, שמסרבים לקבל בוגרי מכללות טכנולוגיות ושמסרבים להשקיע בהכשרה ובהסבה. מדיניות ממשלה אחראית הייתה נוטלת יוזמה ואומרת לראשי החברות: קודם נצלו את ההון האנושי שקיים בארץ ואחר כך נדבר על ייבוא מומחים.

אולם, הסיכוי שזה יקרה הוא קלוש. הרבה יותר נוח להצהיר הצהרות בישיבות ממשלה, למנות ועדות שכל קשר בינן ובין מה שקורה בשטח הוא מקרי, ואחר כך להביא את הדברים להחלטת ממשלה, שכמו החלטות רבות אחרות לא תצא אל הפועל. הפוליטיקאים יתחלפו אבל התעשיינים יישארו עם אותן בעיות – עד למשבר הבא.