לקבל את החיים בחזרה
קבורה היא מנת גורלו של כל אדם - באנו מעפר, ואל העפר נשוב ● אף אחד מאיתנו אינו יכול להימלט מסופו - זוהי אמת מפכחת ● אך עדיין אפשר לתת לחיים לנצח, ואף להיוולד מחדש ● חלק א'
לפני מספר שנים עשרות כורים נלכדו במכרה בצ'ילה. כל העולם עצר את נשימתו ועיניהם של מיליארדי אנשים היו מופנות לאזור האירוע ולדרמה שהתרחשה בו. מעטים בלבד האמינו שיש מצב שיהיו ניצולים מהאירוע הזה, בייחוד כאשר הימים עברו ועדיין לא ראו אור בקצה המנהרה.
במשך כחודשיים העולם כולו עקב והמתין בדריכות. המתח היה מוחשי. אך האירוע הסתיים בטוב, והכורים חולצו לאחר כ-70 ימים בהם היו לכודים בעומק של כ-700 מטר מתחת לפני הקרקע.
מאמצי ההצלה היו אינטנסיביים, והעובדה שמיליארדי בני אדם ברחבי העולם עקבו אחריהם הפכה את ההתרחשות הזאת למרתקת במיוחד, וסיפקה תובנות מיוחדות – הרבה מעבר לסכנה שבמותם של כמה עשרות קרבנות חסרי אונים, שנקברו מתחת לאדמה.
לאחר שבניסי ניסים מאמצי ההצלה הצליחו, והכורים הגיחו לאויר העולם לאחר שהות של מעל חודשיים מתחת לפני האדמה, קרא אחד הכורים: "הייתי עם אלוהים והייתי עם מלאך המוות. הם נלחמו זה בזה, ואלוהים ניצח".
אמת מפכחת
באופן סימבולי, היה כאן סיפור בעל מוסר השכל אדיר, לכל אדם העומד מול המוות. קבורה, היא מנת גורלו של כל אדם, באנו מעפר, ואל העפר נשוב. אף אחד מאיתנו אינו יכול להימלט מסופו – זוהי אמת מפכחת. וכמו הכורים, גם אנחנו ניקבר בבוא העת. ובכל זאת, במקרה של הכורים המוות הובס.
כל עוד נשמתם באפם, הכורים היו מודעים היטב למאבק המתחולל בין העולם הזה לעולם הבא, ובדרך נס – החיים ניצחו. הם לא סתם ניצלו, אלא, כפי שכל אחד מהם ביטא זאת – כולם חשים שהם נולדו מחדש.
אגב, אנחנו חייבים להודות שאנחנו נחשפים לתחיית המתים כל יום, רק שמרוב רגילות לטבע העולם אנחנו "לא רואים" זאת. קחו לדוגמה גרעין של פרי כלשהו, שהוא לכאורה מיותר, חסר ערך, מת, אבל לאחר ש"קוברים" אותו באדמה צומח ממנו עץ חדש בריא ושלם שמניב פירות מתוקים ועסיסיים שמתחילים חיים חדשים להרבה פירות.
חזרה מהקבר לחיים חדשים, היא רעיון מעורר ומפעים, שמדבר אל נשמותינו. בפסיכולוגיה המודרנית מוכר המושג תת-מודע קולקטיבי, שעל פיו קיים זיכרון לא מודע משותף לכלל האנושות, בעל מקורות עמוקים ופרימיטיביים שחוצה תרבויות ויבשות. תת-מודע זה מצייר את העולם באופן סימבולי, בשפה משל עצמו, והוא מתעסק בשאלות האולטימטיביות של החיים, ובמשמעות ובאפשרות של החיים לאחר המוות.
התחלה של משהו חדש?
אירועי חיינו מתורגמים בנפשנו לתוכנם הסימבולי. והם נתפשים ברמה הבסיסית ביותר שלהם, על פי הדרך בה הם עונים על השאלה, האם חיינו מתמשכים מעבר לנוכחותנו הקצרה על פני האדמה? האם נולדנו רק כדי למות, כשהקבר הוא היעד הסופי שלנו, או שאנחנו יכולים להעז לקוות שאיכשהו נקום שוב, ונתקבל על ידי כל יקירינו מהם נפרדנו?
נס הכורים כמשל, מציע דימוי עוצמתי לחיים לאחר המוות, לתחייה אחרי קבורה, וכן מעביר מסר, אפילו תת-הכרתי, שיש חזון מעורר תקווה, לגורלם האוניברסלי של בני התמותה. כשהכורים השוו את חילוצם ללידה, הם התחברו בלא יודעין למשל עוצמתי, שנעוץ במסורת היהודית. משל שבאופן מוזר מאפשר לנו לבטא את אמונתנו בתחיית המתים, בחיים שלאחר המוות, למרות אי-יכולתנו לדמיין כל צורת קיום שונה מהמוכרת לנו במציאות העכשווית בה אנו חיים.
האם מוות הוא סוף או שמא הוא התחלה של משהו חדש?
תגובות
(0)