טביעות אצבעות שנויות במחלוקת

המאגר הביומטרי, שהכנסת עומדת לאשר סופית במושב החורף הקרוב, מעורר סערה ציבורית ופוליטית, גם תשע שנים אחרי תחילת הדיונים בנושא.

הנושא עלה לדיון סוער בהשתתפות נציגי הממשלה ונציגי התנועה לזכויות דיגיטליות, שמובילה את המאבק מאז תחילתו. הדיון, שהתקיים ביוזמת אנשים ומחשבים, גלש מהר מאוד לצד האמוציונאלי, כאשר עובדות ודעות התערבבו אלה באלה. כל אחד מהצדדים התבצר בנימוקיו – מדוע חייבים מאגר ביומטרי או מדוע קיום המאגר הוא אסון למדינת ישראל.

המאבק של המתנגדים הוא סוג של מחאה ציבורית-אזרחית, שמאחדת בתוכה את כל גווני הקשת הפוליטית. הוויכוח נסב בעיקר על עובדות, פרשנויות של סעיפים והחלטות, והערכות שונות לגבי רמת הסיכון בפריצה למאגר הביומטרי, על כל המשמעויות של זה.

ערב לפני המפגש בבית אנשים ומחשבים, בעיתוי מקרי לחלוטין, נקלעו נציגי רשות האוכלוסין וההגירה והמאגר הביומטרי למארב פרלמנטרי שערך להם יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ דוד אמסלם. הוועדה בראשותו התכנסה לדון במאגר הביומטרי, אולם כמה דקות אחרי שהדיון הסתיים החל היו"ר לחקור חקירה צולבת את נציגי הממשלה לגבי פרויקט תעודת הזהות החכמה.

רוב הציבור כלל לא זוכר שהקמת המאגר לא נולדה מעצמה, אלא התווספה לפרויקט אחר, מהכושלים והשערורייתיים שהיו אי פעם: פרויקט תעודות הזהות החכמות. הפרויקט הזה יצא למכרז בפעם הראשונה ב-1996 ועד היום מונחות מיליוני תעודות אי שם בבית דפוס בצפון הארץ, ממתינות לסיום הקמת המאגר הביומטרי, שייחלץ אותן מהמחשכים. התשובות שח"כ אמסלם קיבל היו רחוקות מלהשביע את רצונו, כמו גם את דעתם של הח"כים איילת נחמיאס-ורבין ורוברט אילטוב, שיזמו את הדיון בוועדה. ח"כ אמסלם הודיע כי יתחיל לחקור את המחדל הזה, ולנסות להבין מדוע פרויקט כזה לא מסתיים אחרי יותר מ-10 שנים מאז סיום המכרז האחרון והאם יש הצדקה להצמיד אותו למאגר הביומטרי.

האם נבדקו חלופות למאגר הביומטרי?

בדיון במערכת אנשים ומחשבים סוכם בין הצדדים כי תעודות הזהות החכמות הן נושא לדיון נפרד וכי את השאלות בנושא צריך להפנות לבכירים במשרד הפנים בעבר ובהווה, כמו גם אל מקבלי ההחלטות.

יצוין כי לא היו בדיון חילוקי דעות מהותיים בין הצדדים לגבי הצורך בחוק כפי שהוגדר ב-2007: "קביעת הסדרים שיאפשרו זיהוי של תושבי ישראל באמצעות הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים בתעודות זהות ובדרכונים".

בדברי ההסבר לחוק נכתב כי מטרתו היא להתמודד עם בעיות של זיוף תעודות זהות, שמנוצלות לצרכי הונאת אנשים, זיוף תוצאות בבחירות ובעיקר זיוף על ידי גורמי טרור, שמנסים להיכנס בעזרת התעודה לישראל כדי לבצע פיגועים.

נציגי התנועה לזכויות דיגיטליות, עו"ד יהונתן קלינגר ופרופ' אלי ביהם, התלוננו שהממשלה לא מקיימת את סעיפי החוק, שקובע כי במהלך תקופת הניסוי ייבדקו חלופות אחרות. זו הייתה דרישתו של השר לשעבר מיכאל איתן, שהיה חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, בטרם החוק אושר. איתן נמנה על המתנגדים החריפים של המאגר וניהל בתוך הממשלה מאבק עיקש וחריף.

נציגי הממשלה בדיון הדפו את הטענות וטענו שנערכו בדיקות לכל החלופות – וכולן נפסלו. פרופ' ביהם אמר שהבדיקות היו שטחיות ושהן לא עומדות בקנה מידה מדעי-מחקרי כלשהו. טענה זו נהדפה אף היא על ידי נציגי הממשלה, שפירטו את הניסויים שנעשו.

מה עם הפרטיות?

גם לגבי השאלה המרכזית, החשש לפגיעה בפרטיות, לא הייתה הסכמה. גון קמני, ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי במשרד הפנים, הצהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שאבטחת המידע במאגר היא מהגבוהות ביותר שקיימות, שהמאגר מפורח על ידי כל הגורמים הרלוונטיים ושאם יקרה שימוש פנימי במאגר לצרכים עוינים, יידרשו לכך שני אנשים לפחות, כאשר כל אחד מהם מחזיק במפתח אחר של המידע המוצפן. גם טענה זו לא שכנעה את המתנגדים, שהפנו את נציגי הממשלה לדוגמאות אחרונות לפריצה למאגרים הכי רגישים בארצות הברית ובמדינות שונות באירופה.

השורה התחתונה לא מעודדת בכל מקרה: עד סוף השנה אמור שר הפנים, אריה דרעי, להחליט באיזו חלופה הוא בוחר ועם זה ללכת לכנסת ולבקש שתחליט על הפעלת המאגר. הוא יצטרך לעבור משוכות פוליטיות לא פשוטות בכנסת ובממשלה, עם סיכוי לא קטן לבג"ץ מצד המתנגדים. אבל הדבר הכי מדכא הוא שגם אם הוויכוח על המאגר יבוא לידי פתרון, השאלות המרכזיות ייוותרו: מתי יקבלו אזרחי ישראל תעודות זהות חכמות ואיזה שימוש ייעשה בהן? לשאלות אלה לא היו תשובות בדיון הטעון. לשמחתם של המשתתפים בו, הנושא לא באחריותם. השאלה מי אחראי למחדל הזה תישאר כנראה פתוחה עוד הרבה זמן.