המסר למנמ"רים: פיתחו את הדלת ואת הלב לחרדים

סדרת הכתבות שפרסמנו השבוע בנושא שילוב חרדים בהיי-טק הייתה סיכום של שולחן עגול שהתכנס בבית אנשים ומחשבים בהשתתפות נציגים של מעסיקים, יועצים והמגזר החרדי. הרעיון היה של ד"ר יוסי ורדי, יזם ואיש היי-טק ותיק, שפגש לפני כמה שנים את משה פרידמן, חרדי שהחליט לצלול למים הקרים של הענף. המפגש הראשון שלו עם יזמים ומנהלי קרנות הון-סיכון היה טראומטי. הוא סבל מזלזול עד כדי גזענות לשמה. המפגש עם ורדי הביא אותו להקים את קמאטק, שנאבקת בדיוק בתופעה שהוא סבל ממנה: הדרת חרדים מההיי-טק הישראלי וחוסר נכונות להקשיב להם.

"חרדי שמקים סטארט-אפ זה כמו חילוני שכותב פירוש רש"י", ציטט פרידמן במפגש דברים שאמר לו אחד ממנהלי קרנות ההון-סיכון הגדולות. לא צריך יותר מזה. המציאות לא השתנה בהרבה בשנים האחרונות.

כל הדוברים בפאנל הסכימו שיש תת מציאות בענף ההיי-טק, שמדירה באופן גלוי מועמדים לעבודה שיש להם את כל הכישורים, אבל הם לא מתקבלים רק כי הם לבושים אחרת ונקראים חרדים.

צריך לשים את הדברים על השולחן ולא לנסות לטאטא: מנמ"רים לא אוהבים לקלוט חרדים. הם ימצאו 1,001 תירוצים – על פי הפרוטוקול, כמובן (כי אחרת זו עבירה על החוק) – כדי להעדיף כל מועמד אחר, חוץ מאשר החרדים. המספרים מוכיחים זאת: מתוך מאות בוגרי מוסדות אקדמיים או מקבילים להם, שמוכרים על ידי המדינה, רק 10% משולבים בעבודה, וגם הערכה זו היא מעט מוגזמת.

לא, זה לא כי החרדים לא רוצים. זה לא מפני שהם רוצים רק ללמוד ולא בגלל 1,001 דברים שאנחנו אוהבים להשליך עליהם, כתוצאה מסטיגמות ומאחר שנוח לנו להסתכל על כל החרדים כמקשה אחת. אין דבר לא מדויק מזה.

נכון, העסקת חרדים דורשת היערכות מיוחדת מצד ארגוני ה-IT – מבחינת הקצאת מקומות, התאמת תנאי הסביבה וליווי מקצועי, לפחות בשלבים הראשונים. אלא שזה בהחלט אפשרי: עובדה שסביב השולחן ישבו נציגי חברות גדולות כמו סיסקו (Cisco), אינטל (Intel), טלדור, אופיסופט ומטריקס, שמעסיקות מאות חרדים וחרדיות – והן לא מצטערות לרגע. המעסיקים שכבר הפנימו את הרעיון רודפים אחרי כוח האדם הזה.

החסם העיקרי הוא הדרישה של החברות לניסיון קודם. בניגוד לצעירים חילוניים, שלהם יש הזדמנות לעבוד כסטאז'רים בחברות היי-טק בזמן הלימודים האקדמיים, למועמדים החרדים אין את הפריבילגיה הזו. זה עדיין לא פוסל אותם. מי שמוכן להקשיב להם, לראיין אותם ולצאת קצת מחוץ לקופסה של תהליכי גיוס העובדים זוכה ומרוויח לא פחות מאשר הצעירים החרדים שמתקבלים לעבודה עצמם. זה דבר מוכח.

גיוס בהבנה

מה אפשר לעשות? זה לא הולך בכפייה. מדובר בתהליך שצריך לחלחל מלמעלה ועד אחרון העובדים. לא מספיק לקלוט את המועמדים החרדים רשמית, צריך לתת להם תחושה שהם חלק מהארגון.

נציגי המעסיקים בדיון אמרו בכנות: אנחנו לא יודעים בדיוק כמה חרדים יש לנו, כי אנחנו לא מתייגים אותם. אם תרצו, זו תמצית החזון של קמאטק: קחו את החרדים לעבודה, טפלו בהם בדיוק כמו בכל עובד אחר ואם צריך לספק ארוחות כשרות או דברים אחרים שקשורים ליהדות – זה לא אסון ולא פוגע בחברה או בתדמיתה. בכל ארגון יש עובדים עם צרכים נבדלים מסוימים, והחרדים אינם שונים בכך. תתעלמו מהכובע והלבוש. אם יש משמעות לתפיסה של קבלת השונה, היא קיימת גם פה.

הייתה תובנה נוספת שעלתה מהשולחן העגול: יש מסגרות שמכשירות חרדים לעבודה, מעין הסבה מקצועית. הממשלה, כדרכה, עושה רק את מה שהיא חייבת. היא מלמדת את החרדים במקרה הטוב את המקצועות של היום, ואולי של אתמול. אלא שמה שצריך ללמד אותם זה את המקצועות של המחר.

בכלל, הממשלה משחקת כאן תפקיד מאוד לא פעיל. מצד אחד שריה ובכיריה מדברים על הצורך בהגדלת מספר החרדים הבאים למעגל העבודה ומצד שני, המנמ"רים במגזר הממשלתי דבוקים להחלטות דרקוניות שדורשות מכל מועמד ארבע שנות ניסיון, ואם אין לו אותן – שלום ולא להתראות. זאת במקום שהממשלה תהווה סמל ודוגמה, ותקבע בחוק או בתקנות שבכל משרד ממשלתי, בוודאי באגף המחשוב, יהיו חרדים בהתאם למשקלם באוכלוסיה.

אין ספק שמרגישים שינוי באוויר, יותר ויותר חרדים נקלטים בארגוני ההיי-טק ומצליחים, אבל הקצב איטי. לא תעזור לכך העובדה שהממשלה מתכוונת להביא מהנדסים מחו"ל כדי לגשר על המחסור בכוח אדם, במקום להשקיע במה שיש לה מתחת ליד. אם נציגיה יסיירו בבני ברק או בירושלים הם יגלו שיותר זול להכשיר חרדי מאשר להטיס לפה מומחים מעבר לים.

אנחנו, באנשים ומחשבים, לקחנו על עצמנו לסייע במאבק הזה. הוא חשוב לא רק לענף אלא לחברה הישראלית כולה. יש ציונות רוחנית-אידיאולוגית ויש ציונות טכנולוגית, עכשווית, ולא יעלה על הדעת שחלק כה נכבד מתושבי המדינה יהיו מודרים ממנה.

המדור יוצא לחופשה קצרה. קיץ נעים וקריר.