הורים? גם ברשת!

במאה ה-21, האינטרנט תופס מקום מרכזי יותר ויותר בחייהם של ילדים ובני נוער. הרשת פותחת בפניהם הזדמנויות חשובות, כמו למשל אפשרות להכיר חברים חדשים ולתקשר עימם ויכולת אינסופית כמעט לחפש מידע, אך לצד זאת, היא חושפת אותם ללא מעט סיכונים. מהו תפקידם של ההורים בתחום זה ובאיזו מידה הם אמורים ויכולים להשפיע על התנהלות ילדיהם ברשת? ומהו תפקיד משרד החינוך?

שאלות אלה ואחרות נדונו בכנס הקיץ של עמותת אשנב, שנערך שלשום (א'), לזכרו של החייל ערן אדרת ז"ל, שהתאבד לאחר שקיבל הדרכה ברשת. הנחה את האירוע יהודה קונפורטס, העורך הראשי של קבוצת אנשים ומחשבים, המאמצת את עמותת אשנב מיום היווסדה.

"תפקיד ההורים לא משתנה ברשת", אמרה יסמין ליסמן מאגף הטכנולוגיות במשרד החינוך. "בדיוק כמו בחיי היום יום, זהו תפקידם להדריך את ילדיהם, להשפיע עליהם ולהקנות להם ידע ותובנות שיעזרו להם להתנהל באופן מיטבי באינטרנט. הורים רבים מתייחסים לרשת כאל אזור שנמצא מחוץ לגבולות המפה המוכרים להם. אבל לומר 'אני לא מכיר את הרשת' לא מקדם אותנו, ובוודאי לא את הילדים".

לצד ההורים, גם למשרד החינוך תפקיד חשוב בניהול הנושא. "המשרד צריך להכשיר את הילדים לפתח מיומנויות שנדרשות במאה ה-21", אמרה ליסמן. "לשם כך הוא פיתח מערך חינוכי, שמטרתו הגברת המודעות בקרב התלמידים להזדמנויות ולאתגרים במרחב הדיגיטלי ופיתוח מסוגלות דיגיטלית. התוכנית, שנקראת חיים ברשת, מהווה חלק מתוכנית כישורי חיים ואוריינות טכנולוגית. באמצעות צוות מוביל בית ספרי, הכולל את רכז התקשוב, היועצת החינוכית, הרכז החברתי והמנהל, בית הספר אמור להוביל את התוכנית לאורך כל שנת הלימודים".

"כשאין גוף – אין דרך לאתיקה"

רשת האינטרנט הובילה ליצירת שפה ושיח חדשים, שלהם חוקים משלהם. אחד הצדדים היותר אפלים של השיח הוא האלימות הכרוכה בו במקרים רבים. מדוע דווקא באינטרנט יש תופעות רבות של בריונות? ד"ר כרמל ויסמן, חוקרת תרבות ושיח ברשת ומחברת הספר עברית אינטרנטית, הסבירה שאחת הסיבות העיקריות היא העובדה שהשיח לא מתרחש פנים אל פנים. "ברשת אין לאדם שאתה משוחח איתו גוף ופנים, גם אם השיחה היא עם מישהו שאנחנו מכירים. התפיסה האתית שלנו מגיעה ממקום של גוף – הפחד שהגוף ייפגע. אבל בהעדר גוף, כשאנחנו עוסקים במילים בלבד, אין לנו דרך לאתיקה".

מאפיין מרכזי נוסף של השיח ברשת הוא, לדברי ד"ר ויסמן, הפומביות. "בחיים הפיזיים אנחנו יודעים מתי אנחנו נמצאים במרחב הפרטי ומתי בציבורי, אבל בפייסבוק (Facebook) ההקשר הוא אחר – פומבי", אמרה.

היא הסבירה ש-"בעבר, הפומביות הייתה כוח שהיה נתון בידי שופטים ועיתונאים. כיום, לכל ילד בן 10 יש את הכלים הללו, מבלי שהוא יודע להשתמש בהם. תופעה זו מכונה 'קריסת הקשרים'. אנחנו עושים משהו בהקשר שאותו אנחנו תופסים כפרטי, אבל לפתע מישהו יכול להוציא את מה שעשינו מהקשרו. מכאן מגיע גם האפקט של השיימינג. ילדים צריכים ללמוד לחיות כמו סלבריטאי – במרחב תקשורתי פומבי".

"מרבית האנשים מנהלים ברשת שיח חיובי"

האם שיח נאות אפשרי ברשת? ואם כן – באילו תנאים? לדברי ד"ר אורלי מלמד, חוקרת תרבות ושיח באינטרנט וחברת הנהלה בעמותת אשנב, מרבית האנשים דווקא מנהלים אונליין שיח באופן חיובי. אלא שמיעוט קטן, שהשיח שלו אלים, מלכלך את המרחב הציבורי האינטרנטי.

לדבריה, הפתרון ליצירת שיח חיובי ותורם ברשת הוא יצירת מרחבי שיח מנוהלים וקשובים. דוגמה לכך היא אתר Quora, שהוקם ב-2009 על ידי עוזבי פייסבוק.

זהירות! לשון הרע אונליין

את מי תובעים על לשון הרע באינטרנט? עו"ד רון לוינטל, מחבר הספר דיבת חלב ודבש והיועץ המשפטי של עמותת אשנב, הציג את המורכבות הכרוכה בשאלה.

"מיהו הכתב ברשת? מיהו העורך? מי המנהל האדמיניסטרטיבי? האם האתר הוא פלטפורמה או עיתון? את מי תובעים? התשובות לשאלות הללו אינן פשוטות. אם נבקש מכל האתרים להיות אחראים גם לכל הטוקבקים, הם ייאלצו לשכור צי של עורכי דין שיעברו על כל טוקבק, ואם זה בשפות זרות – גם מתורגמנים. שלא לדבר על זכויות יוצרים וענייני פרטיות. זה יגרום לכך שהטוקבקים יעלו כסף, משום שצריך לממן את כל עורכי הדין הללו", ציין.

"החדשות בטלוויזיה – מוצר ארכיאולוגי"

דובר נוסף היה דוד רגב, נציב פניות הציבור ברשות השנייה. הוא התמקד בהרצאתו בשידור בעידן שבו החדשות בטלוויזיה הופכות ל-"מוצג ארכיאולוגי, משום שהציבור כבר קרא את החדשות בפייסבוק בצהרים".

"מה יכולה תקשורת מסורתית לעשות? מה אני יכול למכור לקוראים במהדורת הערב, אחרי שהכול כבר פורסם?", שאל. הוא אמר כי "מתחילה תופעה של ייחודיות. המהדורות לא יכולות לנצח את הרשת בדיווחים השוטפים, ולכן הן מנסות להתמקד בתחומים ייחודיים". כך, לדבריו, החלו במהדורות החדשות סדרות של כתבות ומוספים שונים.