"התפישה שאישה היא משכורת שנייה – אחד הדברים שאנחנו חייבים לטפל בהם"

"התפישה שאשה היא משכורת שנייה היא אחד הדברים שאנחנו חייבים לטפל בהם", כך אמרה מור שפירא-שמגר, יו"רית פורום נשים בתעשייה, בפתיחת כנס "ביחד שוברים את תקרת הזכוכית" של הפורום, שאותו הפיקה התאחדות התעשיינים בישראל, התקיים אתמול (ג') במלון דן בתל אביב.

בכנס, שמטרתו המוצהרת הייתה להניח את הדברים על השולחן ולייצר מציאות אחרת של נוכחות נשים לצד שולחן ההחלטות, לקחו חלק השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל; ח"כ איילת נחמיאס ורבין, יו"ר שדולת התעשייה בכנסת; עפרה שטראוס, יו"ר קבוצת שטראוס; חיים הורוביץ, יו"ר ענף התרופות וחבר נשיאות התאחדות התעשיינים; מקסין פסברג, מנכ"לית אינטל (Intel) ישראל; שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים; שפירא-שמגר, ואחרים.

עצם ניהול היום הזה, טענה יו"ר פורום הנשים בתעשייה, שהייתה אחת היוזמות המובילות של הכנס, "מאוד חדשני וחסר תקדים".

"זהו אירוע חשוב מאוד", הסכימה השרה גמליאל. לדבריה, "הפערים החברתיים בישראל עלולים להוות אסון בדרך שלנו וחובה לטפל בהם". השרה הבהירה כי "כיום הונהג לראשונה בישראל תקציב מגדרי ב-100%".

גמליאל פירטה ואמרה שבתקציבי כל המשרדים הוקדשה התייחסות ספציפית למגדר, מכיוון שכל משרד ומשרד נוגע בנושא. היא התייחסה לנושא הלימודים בארץ וסיפרה כי התלמידות מצליחות יותר מהבנים בלימודיהן, אבל בהמשך הדרך, בהגעה לאוניברסיטאות קיים כשל, לדבריה. גמליאל הבטיחה כי היא ומשרדה חותרים לשינוי דרמטי בסדר העדיפויות ביחסי השוויון וביחס לנשים בתעשייה.

עדיין לא רואים שינוי מהותי

בהתייחסה לבכירות בתעשייה שנוכחו בכנס אמרה גמליאל כי "עפרה שטראוס ומקסין פסברג מהוות שתיהן מודל למי שמשלבות נשים בתעשייה. אנחנו הנשים חייבות להטמיע זאת בתעשייה". היא הוסיפה ואמרה כי בישראל עדיין לא רואים שינוי מהותי בכל הנוגע בשוויון נשים, כמתבקש משינויי העידן החדש.

מימין: גילה גמליאל, השרה לשוויון חברתי, ושרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים. צילום: דוברות התאחדות התעשיינים בישראל

נשיא ההתאחדות, ברוש, הבטיח בדבריו בכנס שהאתגר של ההתאחדות הוא להוביל כמה שיותר נשים לעמדות ניהול. "אם יותר נשים היו משתתפות בניהול, היינו מורידים את סף הלחצים והמהומות ומשתפרים בהרבה מובנים. לא במקרה מתוך הבנקים בישראל, שלושה מובילים על ידי נשים".

ברוש סיפר בגילוי לב שהוא מתקשה לראות את תקרת הזכוכית שבה עוסק הכנס, וטען שקידם המון נשים פשוט כי הן היו טובות יותר, אולם הוא הודה כי הוא מבין שיש צורך בשינויים מעמיקים לתיקון המציאות.

"אנחנו חיים כדי לעבוד, ונשים כלואות בתפישה הרווחת הזו. מי שהולכת הביתה בחמש, כאילו לא עושה מספיק", אמר ברוש וציין כי הוא מצר על היחס השגוי הזה. אני מקווה, סיכם ברוש את דבריו, "שמהכנס הזה תצא בשורה שתקרת הזכוכית נפרצה".

"כשמדברים בהתאחדות על פרויקטים זה לא משהו שהמדינה תעשה אלא שאנחנו נעשה", אמרה שטראוס. "אנחנו מייצגים את התעשייה שיש לה כוח לעשות שינוי, לכן אנחנו משתפים פעולה בשמחה עם המדינה והממשלה. כשמדברים על שינוי בתוך המגזר אין את מי להאשים. יש נשים רבות שמנהלות בתעשייה – כ-30% למעשה – אבל כשמגיעים למשרות יו"ר זה מצטמצם מאוד".

לא זקוקות לאפליה מתקנת

לטענת שטראוס מצבנו בכל הנוגע ביחס לנשים בתעשייה טוב מיתר העולם. "אנחנו בשלישייה העליונה וזה לא סתם", הסבירה שטראוס. "במהות אנחנו דמוקרטיה, ובדמוקרטיה לכל אחד יש משמעות. המדינה הוקמה על השוויון הזה ועלינו פשוט להתחבר לזה שוב ולאחוז בו חזק".

עופרה שטראוס, יו"ר קבוצת שטראוס. צילום: דוברת התאחדות התעשיינים בישראל

שטראוס טענה בנוסף כי "זה לא על מגזר או מגדר אלא על הערך הבסיסי שלכל אחד יש מקום, על תרבות ארגונית שמכילה את האחר". עוד הבהירה כי תעשייניות חייבות להיות מודעות יותר ולבדוק מאילו חברות הן קונות ומי בעליהן.

היא הציגה מצב שבו 7% מהחברות שמהן קונה המדינה נמצאות בבעלות נשית והשוותה את המצב לארצות הברית, שבה יש לדבריה, מחויבות על-פי חוק לפרסם בעלות, ושהמדינה התחייבה ל-5% עסקים מול חברות בהובלה נשית, אך בינתיים לא עמדה בהבטחתה.

"אנחנו חייבים לחשוב על השינוי שאנחנו רוצים לעשות בתוכנו. כאשר התעשייה בישראל תהיה תעשיית מופת זה ישפר את המדינה באופן אוטומטי", שטחה שטראוס את חזונה שכל מהותו גיוון והכלה.

בהציגה את מנכ"לית אינטל, אמרה שפירא-שמגר כי "שטראוס, טבע ואינטל מציבות סטנדרטים אחרים בתעשייה". פסברג, שדיברה על הנתונים, טענה כי "אנחנו קצת שוכחים כמה המצב צריך להתקדם", והוסיפה והבהירה כי העובדה שבקהל יושבות רק נשים עם נציג גברי בודד בכל שולחן – לא תסייע למציאת פתרון לבעיה, כי הנשים אינן בין מקבלי ההחלטות.

"אם לא נשכיל לשתף גברים לא נפתור את הבעיה", טענה פסברג, שהטיפה לדוברות שקדמו לה ואמרה "אל תשאלו למה שוויון מגדרי טוב. ב-2016 זה טוב כי אנחנו יותר מ-50% מהאוכלוסייה. נקודה". נשים, לתפישתה של פסברג, לא זקוקות לאפליה מתקנת אלא ליחס שוויוני בזכות – "צריך פשוט לקדם את מי שהיו הכי טובות", היא טענה.