"מתנה" לשנה החדשה: מכתבי פיטורים בהיי-טק

השנה החדשה נפתחה עם בשורה לא משמחת, שהיא פועל יוצא של החלטת HP למכור חלק מעסקי התוכנה שלה למיקרו פוקוס הבריטית. ההשפעה הישירה של מהלך זה היא על עובדי מרקורי ביהוד, שעד למיזוג הייתה זרוע התוכנה של HPE. במרכז הפיתוח מועסקים כ-1,300 עובדים ועל פי דיווחים שפורסמו, כמה מאות מהם צפויים להיות מפוטרים.

התופעה הזו חוזרת על עצמה בכל פעם: חברות ענק מבצעות מהלכי מיזוג, בעלי המניות משלשלים לכיסם כספים ולצד זה יש תג מחיר שמתגלה זמן קצר לאחר פרסום העסקה – פיטורי עובדים.

יש שיטענו כי מצבם של המפוטרים בהיי-טק טוב יותר ממפוטרים במגזרים אחרים, מאחר שיש בענף מחסור תמידי באנשים ולכן סביר להניח שהם ימצאו עבודה. אבל כאשר הפיטורים נעשים במסות גדולות, התחרות על כל מקום עבודה קשה יותר. גם מקומות העבודה החדשים לא תמיד נדיבים כמו אלה שאותם עזבו, שלא לדבר על האתגר שבדבר עבור העובד ועל השיבוש המשמעותי במהלך החיים שלו.

מרבית העובדים במרכזי הפיתוח הם צעירים בתחילת דרכם בחיים, לפני חתונה או קצת אחריה, לפני קניית דירה עליה הם כמובן צריכים לקחת משכנתא, עם החזרים לא קטנים. כל מהלך פיטורים שכזה יוצר מעמסה על כתפיהם של אותם צעירים, שמהווים את ההון החשוב ביותר בכל חברת היי-טק.

למרבה הצער, בשנים האחרונות, הביטחון התעסוקתי בהיי-טק מתערער, כאשר רמת הניוד והקלות הבלתי נסבלת של היד הלוחצת על הדק הפיטורים מתקבלות, משום מה, בהבנה רבה מדי.

לפני כמה שבועות אישרה הממשלה שורה של הקלות משמעותיות במס לחברות גלובליות הפועלות בישראל. את המהלך הוביל שר האוצר, משה כחלון, והוא זכה להסכמה בחלקים מהציבור, מפני שהוא התבסס בעיקר על תסריטים של "מה יקרה אם לא ניתן הטבות", רובם נכונים וריאליים.

אלא שהגיע הזמן שמדינת ישראל, שרוצה השקעות בישראל ושחברות היי-טק בינלאומיות יגיעו לכאן, תדע גם להעמיד כמה תנאים חשובים בתמורה להטבות שהיא נותנת. התנאי המרכזי שבהם צריך להיות התחייבות של החברה לדאוג לעובדים שלה גם בזמן משבר. יש לנו את מלוא ההצדקה גם להגביל את החברות במספר העובדים שהן יכולות לפטר, בסגירת פעילות בארץ ובמעבר למדינה אחרת, זולה יותר.

אותן חברות מגיעות לכאן בגלל איכות ההון האנושי, שכנראה שלרובו אין תחליף במקומות אחרים בעולם. כלומר, מדינת ישראל מביאה לשולחן את הכלי החשוב לאותה חברה, שבלעדיו היא לא יכולה לתפקד. לכן, תפקידן לדאוג לאותם עובדים.

כאשר חברת היי-טק מפטרת עובדים, מיד חושבים על נדיבות יתר שלה, על ידי פיצויים מוגדלים. בחלק מהמקרים זה לא נכון. וגם אם כן, העובדה הזו לא צריכה לשחרר את החברות מלעשות כל מאמץ אפשרי ולחפש דרכים אחרות שאינן המהלך הכי קל – פיטורי עובדים. עד כמה שזה נשמע מוזר, הכסף בזמן משבר לא עונה על הכול.

מה אפשר לעשות?

במישור האישי, מן הראוי שהעובדים שמתקבלים לעבודה יבדקו היטב את החוזה שלהם ומה הוא מבטיח להם אם וכאשר יפוטרו. חשוב ללכת להתייעץ משפטית וגם עם מנהלי כוח אדם שמכירים את התחום.

ברמה הלאומית, על המדינה למצוא את הדרכים שישימו מעצורים בפני החברות הרב לאומיות בבואן לפטר עובדים. לא צריך לעשות את זה בכפייה אלא בהידברות איתן, תוך שימוש לגיטימי במנוף של חקיקה אם לא יגיעו להסדר. תשובות אוטומטיות בנוסח "אם נקשה עליהן הן יסגרו את הפעילות או ילכו מפה" צריכות להידחות על הסף. חברות לא הולכות מפה כל כך מהר – כל עוד נוהגים בהן בכבוד, בהגיון ולא מתוך רצון לכופף ידיים. חלק מהחברות פועלות גם במדינות שבהן יש לעובדי ההיי-טק איגודים מקצועיים חזקים, שלא מאפשרים להן לפטר כל כך מהר, וגם אם כן – זה נעשה בהסדר, תוך עשיית מאמץ למצוא פתרון הולם לעובדים.

זה מוביל לפתרון שצריך להעתיקו גם לישראל: הגברת ההתאגדות של העובדים במסגרות ארגוניות כמו ההסתדרות. בשנים האחרונות יש אמנם גידול משמעותי במספר העובדים בענף שמתארגנים, אבל עדיין, המספרים לא גדולים. מה גם שעד היום הופרכו כל הטענות שהתארגנות עובדים בהיי-טק מסכנת את החברות וגורמת להם להפסדים. ההיפך הוא הנכון.

השורה התחתונה: מיזוגים ורכישות לא צריכים להניב תגובה אוטומטית של פיטורי עובדים ואם הם נעשים, חשוב שהחברות שנהנו מכישרונם של אותם עובדים ידעו לדאוג להם ולהקל עליהם, ולא רק בפיצויים.