לעשות משהו בחיים – חלק ב'

בפעם הקודמת סיפרנו על ארתור שנידון למחבוש ל-50 שנה על לא עוול בכפו.

הוא ניצל את אחד הביקורים של קצין בכיר בבית הסוהר לבקש שיתנו לו עבודה כלשהי כדי שלא ישב בטל וכדי לתת לו טעם בחיים. הנהלת בית הסוהר הציעה לו לעבוד כטוחן חיטים ולצורך כך התקינו לו בקיר התא ידית, שאותה הוא היה אמור לסובב ובכך להפעיל מערכת שלמה בתא הסמוך שטוחנת חיטים ומייצרת קמח.

עבודה מייגעת זו מילאה לו את ימיו ואת שנותיו והוא הרגיש בעננים. לא היה מאושר ממנו. סוף סוף הוא עושה משהו מועיל למען עצמו ולמען האנושות.

ארתור הפליג בדמיונותיו: הוא ימתין לשחרור לאחר 50 שנים, ובני משפחתו יראו לו אז גזירי עיתונים צהובים מיושן עם כותרות ענק: "אסיר אחראי על טחינת קמח של עיר שלמה"; "טוחן בלתי נדלה בבית הסוהר"; "המושל שוקל להעניק אות כבוד למספק הקמח"; ועוד כהנה וכהנה.

לא יאכזב את אלפי האנשים

בשמחתו הרבה על תפקידו החשוב, כבר הפסיק להתייחס לשמיכתו כרכושו היחיד הראוי לכל משמר, ובעת שעור כף ידו התאדם ממאמץ וחיכוך, היה מלפף את הידית בשמיכה הקדושה ומוסיף לטחון. הוא לא יאכזב את אלפי האנשים האוכלים מכף ידו.

היו אלה שנים טובות. מרוב שחשב כל הזמן על התרומה שלו לאנושות, השנים חלפו ביעף. בהגיעו לגיל שיבה הוא כבר לא היה מסוגל לעבוד במרץ ובזריזות שאפיינו אותו בצעירותו, עת נכנס לבית הסוהר, אך הוא עדיין הקפיד למלא בכל יום 12 שעות עבודה לכל הפחות.

"איש לא ישכח אותי", הרהר לעצמו בפעם המי יודע כמה, כאשר שקשוק מפתחות נשמע וסוהר תורן בישר לו בקול צונן כי הוא סיים לרצות את עונשו והגיע יומו לצאת לחופשי.

"איש רב-חסד, אנא, בטרם אתה משחררני לדרכי, קחני אל התא הסמוך, ברצוני לראות את 'חדר הקמח'". אמר ארתור לסוהר.

ארתור לא זכה לצאת לחופשי, הוא לא זכה לצאת מכותלי בית הסוהר.

ברגע שנכנס לתא הסמוך וראה את חדר הקמח שכה חלם עליו 50 שנה, הוא קיבל את שוק חייו והוא קיבל התקף לב חמור. לבו נדם במקום שבו הוא ראה בעיני רוחו את הריחיים במשך 50 שנים.

הבל הבלים, הכל הבל!

המראה האחרון שראה בימי חייו היה: בורג. בורג עלוב שהיה מחובר לידית. הידית שהפעיל 50 שנה סיבבה בסך הכל בורג. ארתור גילה שכל חייו היו חסרי תכלית, הוא סובב כל חייו – לא מכונה, לא חיטים ולא קמח. לא כלום!!!

50 שנה הוא סובב את הידית "על ריק"!

אף אחד מאיתנו לא רוצה לטחון אוויר, להגיע לסוף ימיו ולגלות שלא עשה דבר, אלא פירפר מסביב לעצמו.

הבל הבלים, אמר קהלת. הבל הבלים, הכל הבל!

כל דבר שאינו קשור לרוחניות, למצוות, ולמעשים טובים – הבל הבלים. בעולם השקר, הדמיון פועל, אדם יכול לנווט את חזיונותיו למקומות הרצויים לו, אך כשמגיע הזמן לעבור צד, כל אחד רואה באמת מה הוא פעל בעולם הזה.

ידידיי היקרים!  זה הזמן, תמיד הזמן, לקום ולעשות מעשה שקשור לרוחניות, למצוות, לנתינה עבור הזולת. מעשה בשביל הנשמה, עבורכם ועבור הדורות הבאים!

אין היום חברה עסקית טכנולוגית, שכל רצונה הוא למקסם את הרווח הכספי שלה, שלא משקיעה בנושא "תרומה לקהילה". דבר זה נעשה רק בגלל ההכרה וההפנמה שהשקעה בתחום זה תביא בטווח הארוך לשיפור המאזן הכלכלי.

לשמחתנו, חברות ההיי-טק, מעבר להיותן הקטר הטכנולוגי והעסקי, הפכו להיות נושאות הדגל גם בתחום החברתי ומתהדרות בנושא השותפות הפעילה שלהן בקהילה, וטוב שכך. חשוב שנמשיך להקפיד על כך גם בתור קבוצה וגם בתור בודדים.