הליקויים במחשוב הממשלתי: הכול מגיע מהראש

השבוע הוגש ליו"ר הכנסת דו"ח נוסף של מבקר המדינה. כמו תמיד, מדובר בספר עב כרס, אלא שהדו"ח הנוכחי הוא הראשון שהועלה גם על דיסק און קי.

הדו"ח הוא "חלון הראווה" של הליקויים שיש בשירות הציבורי בישראל. קיימים בו חלקים של IT, שלא זוכים בדרך כלל לסיקור תקשורתי רב, אם בכלל, אבל מי שמתעמק בדו"ח יכול לגלות שכמעט כל ליקוי בכל משרד ממשלתי קשור בצורה ישירה או עקיפה לשימוש לא מושכל במערכות מידע, או לאי שימוש בהן בכלל.

כך, למשל, בפרק על תקציב משרד החינוך, שזכה להד תקשורתי רחב, נמתחה ביקורת על הבקרה התקציבית הלקויה של המשרד, שמשמעותה פיקוח לקוי על עשרות מיליארדי שקלים. המבקר העיר שאחת הסיבות לכך היא אי יישום תוכניות להקמת מערכות מידע ובקרה ממוחשבות, שנועדו למנוע את התקלות האלה.

אגף מערכות המחשוב והטכנולוגיה של המשרד הוא אחד האגפים היותר מתקדמים בשירות הממשלתי ומוביל אותו ד"ר עופר רימון. אלא שהאגף הטכנולוגי יכול לספק את הכלים, אבל לא יכול לשלוט על כל משתמש ומשתמש ולא יכול לאלץ את המנהלים ליישם את הטכנולוגיה. את המדיניות הזו קובע השר הממונה וכאן חשף המבקר ליקוי בניהול של נפתלי בנט. יפה מאוד לדבר על חמש יחידות במתמטיקה והרחבת שעות הלימוד, אבל כשאין שליטה מלאה על המשאבים, אי אפשר לדעת בדיוק לאן הולך הכסף. כאמור, הפתרון לתופעה זו הוא שימוש מושכל במערכות מידע.

דוגמה נוספת היא הביקורת על רשות המסים. פרויקט שער המסים, שהוכרז ב-2008, רחוק מאוד מסיומו. שוב ושוב אנחנו נתקלים בתופעות של אי עמידה בלוח זמנים, תכנון לקוי של הפרויקט, חילוקי דעות עם הספק ועוד. בעשור האחרון היו לא מעט פרויקטי מחשוב ממשלתיים שנתקעו. אינסוף ימי עיון, דו"חות ולקחים הופקו כדי למנוע תופעות אלה ועדיין, אנחנו עדים לאותו מחזה. "רשות המיסים היא לקוח שבוי", כתב המבקר. לא שמענו כבר את המשפט הזה?

המחשב הוא אויב?

אלה רק שתי דוגמאות שמופיעות בדו"ח, אלא שאפשר בקלות למצוא משרדי ממשלה ושירותים ציבוריים רבים שיש להם מערכות מידע מעולות ומנמ"רים מהשורה הראשונה ועדיין, הם לא מסוגלים לתת שירותים טכנולוגיים בסיסיים, למשל קבלת מיילים. זה מביא לכך שהביורוקרטיה לא מופחתת והאזרח יוצא מדעתו.

תוכניות מעולות של מי שאחראים על התקשוב הממשלתי זוכות לתשבחות ואף לתקצוב נדיב ממשרד האוצר, אבל כשזה מגיע לידי ביצוע בתוך המשרדים הדברים מעוכבים, הרבה פעמים מאחר שהמנהלים והפקידים חושבים עדיין, כמו בשנות ה-80', שהמחשב הוא אויב. קחו כל גוף ציבורי שנותן שירות ותמצאו בעצמכם.

המרגיז הוא שיש פתרונות לבעיות האלה. צמצום הביורוקרטיה איננו סיסמה. הוא עובר דרך מערכות מידע, תשתיות ויישומים בענן ובמובייל. רוב משרדי הממשלה עדיין לא שם. הם רק מדברים על זה. כל רעיון קצת חדשני מיד נתקל בהתנגדות של הוועדים. לא כי הם חוששים באמת אלא כי הם לא מאמינים לאף אחד ממקבלי ההחלטות. אלה רק אוהבים לדבר על ישראל כמדינת סטארט-אפ, להופיע בכנסים ולשבח את עצמם ואת פעילותם בעזרת הטכנולוגיה, אבל המציאות שונה.

אין מה לעשות – מבלי להיכנס לפוליטיקה, הכול מגיע מהראש. באין אכיפה וניהול אמיתיים מצד מי שעומד בראש הפירמידה, באין הכוונה ובקרה, ובמקום זה התעסקות בנושאים כמו תאגיד השידור, אין מי שיכפה על משרדי הממשלה ליישם את הטכנולוגיה שתפקידה לצמצם את הבירוקרטיה.