להתמודד ולבטוח בחיים – חלק ב'

בשבוע שעבר סיפרנו על ההתמודדות של משפחה עם המחלה הארורה שהתגלתה אצל בנם הצעיר.

שיתפתי אתכם בתובנות של אב המשפחה בתום התקופה הקשה. השיעור הראשון לחיים שהוא למד היה: תשמרו על הדאגות בפרופורציה.

להלן שאר השיעורים לחיים שהוא למד ומשתף אותנו בהם.

שיעור שני: כל שנייה חשובה

זה מה שטפטוף האינפוזיה לימד אותי. ביליתי שעות ליד המכשיר הזה, כך שאני יכול לחקות את כל הצלילים כשהשקית נגמרת, כשאוויר נכנס לצינורות או כשהסוללה עומדת להיגמר. אבל כל טיף וכל טוּף… הוא חיים.

למרות שהרופאים מיומנים במלאכתם, עדיין צריכים להתפלל שכל טיפה תזרום ישר לנקודה הנכונה, שכל תא ותא בגוף יגיב כדרוש, ושכל אחות תעשה בדיוק את הדבר הנכון בזמן הנכון.

כל טעות במינון עלולה להיות קריטית. אנו מקבלים חיים בכל נשימה ונשימה, אבל אנחנו מתייחסים לכך כאל דבר המובן מאליו. מי אומר שרק בגלל שאנחנו יכולים לקרוא את המילה הזאת, נוכל לקרוא גם את זאת… ואת הבאה? לא תמיד זה ככה.

לקח נוסף מהטפטוף שאינו פוסק: דברים גדולים נוכל להשיג רק בצעדים קטנים, מאמצים מדודים ועקביים בכל יום.

שיעור שלישי: אנשים רוצים לתת

נחשפנו להצפה של טוב לב ונתינה בלתי מוגבלת עם כל הנשמה. ממשפחה וחברים ועד לזרים מוחלטים, שפשוט סטו מדרכם כדי להיות איתנו או כדי לתת לבננו מילת עידוד.

מישהו הביא לנו גלידה בשתיים לפנות בבוקר, רב ידוע בכה בטלפון, אנשים התפללו בכל העולם, התארגנו קבוצות לומר תהילים, להימנע מדיבור לשון הרע, לבצע מעשים טובים, כל זה למען בננו.

למעשה יש כאן שני שיעורים חשובים מאוד: אחד הניסיונות הגדולים ביותר הוא לדעת כיצד לקבל. פעמים רבות אנשים רוצים לתת יותר ממה שאנחנו צריכים לקבל, ואנחנו פשוט חייבים לאפשר להם.

היו נכונים לקבל כל עזרה, בין אם פיזית ובין אם רגשית, בין אם ישירה ובין אם עקיפה, בפשטות ובארשת פנים נעימה ומכירת תודה. היו נכונים להתמודד ברגישות עם כל המבוכה של אנשים שרוצים לעזור אבל לא יודעים איך. אפילו תמציאו דברים שהם יכולים לעשות למענכם! לא בגלל שאתם צריכים את זה. אלא משום שהם צריכים. כך תטשטשו את הגבול בין קבלה לנתינה.

השיעור השני הוא שכל החסד האנושי הוא רק השתקפות מאירה של החסד השמימי הבלתי-מוגבל ובלתי-נתפש. נסו רק למנות את כל הטובות שבחייכם. אתם חיים, אתם בריאים, יש לכם עיניים, אוזניים, רגליים וידיים, ילדים, משפחה, בית, מכונית, עבודה וכו'. ומה עשיתם שכל זה מגיע לכם? החיים נותנים, בלי גבולות ובלי תנאים.

שיעור רביעי: מערכות יחסים

קצת לפני שהתחלנו עם הכימותרפיה, מישהו חכם נתן לנו שתי עצות חשובות:
● אל תבכו ליד הילד. זה רק מייאש אותו.
● ליבשו את הבגדים היפים ביותר שלכם כשאתם מגיעים לבית החולים. זה שאתם עוברים תקופה קשה, לא אומר שכל האחרים צריכים לסבול. גם לילד זה יתן הרגשה טובה.

שיעור חמישי: לא אנחנו מנהלים את העולם

אשתי ואני הרגשנו כאילו אנחנו נמצאים בסרט ארוך ומתמשך. מלא הפתעות, מהפכים ותמורות. זאת הייתה תקופה מטורפת, הרבה דברים שתכננו לא יצאו לפועל. פעם אחת כשחשבנו שאנחנו אחרי הכל, בננו פתאום התקפל לשניים מרוב כאב וקרס. הרופאים נבהלו ושלחו אותו ל CT נוסף, שהוא בקושי החזיק בו מעמד.

חשבנו שיהיה עליו לעבור עוד ניתוח בטן מורכב. אבל לאחר מספר שעות הכאב נעלם כבדרך נס, ואנחנו עברנו לסצינה הבאה בעלילה. הנקודה ברורה. יש מי שיושב במושב הנהג. נסיעה נעימה.

שיעור שישי: אנחנו אף פעם לא לבד

אשתי ואני היינו עם בננו שבעה ימים בשבוע, סביב השעון. האמונה שלנו איתנו, והיא גם נותנת לנו תמיכה וסיוע 24/7, גם בזמנים הטובים וגם ברעים. אל תתייאשו! אל תאבדו אמונה!

חשוב מדי פעם לעצור את העולם, את שטף החיים – להתבונן ולחשוב. תחשבו על כל מה שקיבלתם עד הלום, ותודו על כל מה שיש לכם.

מחקרים מדעיים הוכיחו שאדם שיש לו את מידת "הכרת הטוב" ואת מעלת הנתינה, הוא בעל חוסן גדול יותר ומצליח להתמודד עם אתגרים ועם קשיים בצורה טובה יותר.

פעם חשבנו ששיפורים טכנולוגיים יהפכו לנו את החיים לרגועים ולשלווים יותר, אך ההיפך הוא הנכון. החיים הפכו ליותר לחוצים וליותר תובעניים, וזה רק ילך ויתגבר. לכן היום יותר מאי פעם, הקפדה על נתינה לזולת, אמונה, חיפוש ו"ראיית" הדברים הטובים שקורים לנו, תעזור לנו להגיע אל מחוז חפצנו בשלום.