מעגל החסד שהחל באוטובוס והסתיים בתחנת דלק

שכני הרב חיים זאיד מבני ברק, ידוע כדרשן מעולה בעל פה מפיק מרגליות. למרות היותו רב קהילה גדולה, ראש ישיבה, דיין, ואיש חסד עצום, הוא תמיד נענה לבקשות להרצות בפני קהלים שונים, ותמיד עושה זאת במאור פנים עם חיוך כובש מקיר לקיר.

יתרה מיכך, למרות שרבים מחזרים אחריו הרב זאיד, מעולם לא התגאה בשל הדרישה הגבוהה אליו ומוכן אפילו לנסוע אל היעד וחזרה באוטובוסים. אופיו המיוחד והלבביות שלו מזמנים לו הרבה אירועים מרתקים שכל אחד מהם שווה סיפור, להלן אחד מהם.

באחת הפעמים שהרב זאיד חזר באוטובוס מדרשה שמסר בעיר אלעד, עלה בחור לאוטובוס ועמד לשלם לנהג, חיפש בכיסיו ולהפתעתו גילה כי הארנק איננו, נשכח בבית.

הבחור הזכיר לנהג שהוא נוסע קבוע בקו זה והתחייב לנהג שישלם לו מחר. אולם, תשובת הנהג היתה: "שלם או שאתה יורד". הבחור המשיך להתחנן: "תאמין לי, אשלם מחר. אסור לי לאחר, אני מתחיל משמרת בבני ברק". אך הנהג, התבצר בעמדתו ודרש שישלם. הבחור היה אובד עצות.

בשביל כמה פרוטות לא עושים סיפור

הרב זאיד שהיה עד למקרה, קם ממקומו ושילם בעבורו לנהג. הבחור המופתע שאל לשמו, אך הרב זאיד אמר שבשביל כמה פרוטות לא עושים סיפור וניסה לדחותו בענווה. אך ללא הועיל, ולבסוף כשהבחור התעקש הרב זאיד אמר לו את שמו.

לאחר כמה ימים הרב זאיד קיבל טלפון מיהודי בעל חנות לממכר פירות וירקות שתמיד מספק לו ארגזים עם מצרכים לחלוקה למשפחות נזקקות, והודיע שהסחורה מוכנה לחלוקה.

רבי חיים נסע עם אחד מתלמידיו, העמיסו וחילקו למשפחות. כשהגיע לביתו חיפש במעיל את ארנקו וגילה שהוא נעלם. הוא חיפש בכל הכיסים ובעוד מקומות אך לשווא, הארנק איננו. בארנק היו סכומי כסף נכבדים שמיועדים לצדקה ולנזקקים, פנקס צ'קים ועוד מסמכים חשובים. צרה צרורה. אך לא יהודי כרב זאיד יאבד את עשתונותיו או את אמונתו שהכל לטובה ויבוא על מקומו בשלום.

החל סבב של חיפושים קדחתניים וטלפונים, חיפשו בארגזי המצרכים, חיפשו ברכב בו נסעו, חזרו לעסק ואין כלום, הארנק לא נמצא. כאשר חזר הרב הביתה הוא הודיע לבני ביתו שהישועה תגיע, הוא רק סקרן באיזו דרך.

בשעות הערב המאוחרות התקשר אליו אדם ממספר חסום, וכך פתח את השיחה: "הרב זאיד, מדברים כאן מתחנת הדלק, הארנק שלך נמצא אצלנו".

כשהגיע לתחנת הדלק נעתקה נשימתו, המתדלק היה לא אחר מאשר אותו בחור שהוא שילם בעבורו את דמי הנסיעה באוטובוס מאלעד.

מעשה חשוד

הרב זאיד הודה לו נרגשות והאזין בקשב לדבריו. "בתחילת הערב הגיע אדם שביקש לתדלק בשלוש מאות שקלים, הוא העביר את כרטיס האשראי מבחוץ דרך הדלפק ולא נכנס לחנות, ומיד פנה לעבר רכבו, בשל כך לא ראיתי מיהו, הדבר היה נראה לי חשוד – רק בשעה לילה מאוחרת משלמים בדרך זו, אך לא בשעת ערב מוקדמת כשהחנות פתוחה".

"כיוון שכך, הפכתי את הכרטיס – היה רשום עליו 'חיים זאיד', לקח לי שהות לזכור את השם, ומיד נזכרתי בכבודו ושמחתי. הנה אוכל להחזיר לרב את ששילם עליי בנסיעה. הייתי משוכנע שאתה האדם המתדלק וקראתי בקול 'הרב זאיד, הרב זאיד', אך האדם המשיך ללכת לרכב ולא סובב את ראשו. התחלתי לחשוד שמשהו לא בסדר ואולי הכרטיס גנוב, ואז הכרזתי שבעל הרכב ייגש לחנות כי אני צריך את הספרות של תעודת הזהות".

"הוא חיפש בארנק אותו החזיק, הוציא תעודת זהות והחל להקריא את המספרים, שאלתיו בתקיפות, האם זו תעודת הזהות שלך? אינך דומה לאיש שבתמונה. הלה השתתק ואז בתנועה מהירה הניח את הארנק, פנה לעבר מכוניתו ונמלט כלעומת שבא, אך לפחות השאיר את הארנק וכל המשתמע ממנו. הצצה קלה בארנק גילתה שהוא עמוס 'מכל טוב הארץ'. איתרתי בזריזות את מספר הטלפון שלך והתקשרתי. אין לך מושג כמה אני שמח שזכיתי לכך".

כך נשלם לו מעגל מופלא שהתחיל במעשה חסד באוטובוס והסתיים בהשבת אבידה גדולה בתחנת דלק. נפלאות הדרכים.

למרות שכל אחד מאיתנו רוצה להיטיב עם עצמו, לדאוג רק לרווחים שלו, לעשות רק מה שמשתלם לו, צריך לדעת שממעשה חסד אף פעם לא מפסידים, גם אם לא תמיד רואים את התועלת שיצאה ממה שעשינו.

אנשי ההיי-טק (I Take) צריכים לאמץ את הסיסמא: Before I Take – I Give , כלומר לפני שאני חושב מה לקחת מהזולת (או מהחברה), צריך לחשוב מה אני נותן לזולת (או לחברה). לתת זה לא נקרא שאני "פראייר" – אלא שאני גיבור.