מהו זמן החלפה אופטימלי לסמארטפון?
מחקר באוניברסיטת בן גוריון בדק את הרגלי ההחלפה של מוצרים עתירי טכנולוגיה בישראל ומצא שככל שהצרכנים מחזיקים בסמארטפון יותר זמן, כך הם מוכנים לשלם יותר עבור הטכנולוגיה החדשה בשוק
מחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חקר וניסה למצוא מהו הזמן האידיאלי בעיני הצרכן להחלפת מוצר אלקטרוני והשווה אותו לזמן הנכון מבחינה חברתית וסביבתית.
לשם כך, בדקו החוקרים את רמת הפיגור הטכנולוגי של כל צרכן, על ידי השאלה: אם יכולת לקבל את הסמארטפון המתקדם ביותר בשוק תמורת הטלפון הנוכחי שלך ועוד סכום כסף נוסף, מהו הסכום המקסימלי אותו היית משלם עבור הטכנולוגיה החדשה? המחקר גם בדק מהו סוג המכשיר שהצרכן מחזיק בעת המחקר, ומשך הזמן שהוא מחזיק בו.
בשל חידושים טכנולוגיים תכופים של מוצרים אלקטרוניים, נוצרת כיום תחושת "פיגור טכנולוגי" אצל הצרכן. תחושה זו גורמת לצרכן להרגיש שהמוצר שנמצא בידיו נחות מבחינה טכנולוגית מהמוצר החדש שנכנס לשוק, ולכן הוא משדרג את המוצר – לאו דווקא בשל קלקול או שחיקה של המוצר הישן כפי שהיה נהוג בעבר.
טלפונים סלולריים, קונסוליות משחקי וידיאו, טלוויזיות ומחשבים, נזרקים בדרך כלל כאשר הצרכנים קונים גרסה מתקדמת יותר טכנולוגית. למשל, הצרכנים משדרגים את הטלפון הסלולרי מדי שנה או שנתיים. המוצרים שנזרקים הופכים לפסולת אלקטרונית, שהיא אחת מסוגי הפסולת המסוכנים לסביבה המכילה חומרים רעילים.
הפיגור הטכנולוגי גדל
החוקרים, ד"ר רן בן מלכה, פרופ׳ ישראל לוסקי ופרופ׳ מיקי מלול, הראו כי יש קשר בין זמן אחזקת המכשיר הנוכחי למוכנות לשלם עבור הטכנולוגיה החדשה. כלומר – ככל שאנחנו מחזיקים יותר זמן בטלפון הנוכחי שלנו, כך המוכנות שלנו לשלם עולה (כלומר הפיגור הטכנולוגי גדל).
המחקר מצא גם כי אנחנו מושפעים יותר מזמן אחזקת המכשיר ופחות מכמה המכשיר הנוכחי שלנו ישן, וכי המוכנות לשלם על טכנולוגיה חדשה מושפעת גם מגיל, הכנסה, השכלה ומודעות סביבתית.
בפן החברתי-סביבתי של המחקר, נבדקו היבטים סביבתיים בהקשר של פסולת אלקטרונית. כלומר, האם הצרכן הישראלי יהיה מוכן לשלם סכום כסף נוסף על מוצרים אלקטרוניים בעת קנייתם, כגון סמארטפונים ומחשבים, על מנת שיעשה טיפל סביבתי נכון כדוגמת איסוף ומחזור של הפסולת האלקטרונית.
91.6% מהמשיבים על המחקר היו מוכנים לשלם סכום נוסף על טיפול סביבתי נכון בפסולת הנוצרת ממוצרים אלקטרוניים. תוצאה זו מפתיעה בשל הרתיעה שיש לציבור ממיסים או תשלומים נוספים על מוצרי צריכה, אך ניתנת להסבר בכך שהתשלום לא הולך ישירות להכנסות הממשלה, אלא נאסף בצורה נפרדת ומועבר ישירות למטרה לשמה הוא נאסף.
תגובות
(0)