"המנמ"ר צריך להצדיק את קיומו בכל בוקר מחדש – וכך אני עובד"

שי בסון, פעם ילד הפלא של מערך התקשוב הטכנולוגי של צה"ל, היה הסגן אלוף הצעיר ביותר בו אי פעם. הצטיינותו רק התחילה אז, כאשר המשיך לתפקיד מפקד יחידת המחשוב האג"מית, כמעט המשיך למערך המשטרתי כתת ניצב (הפסד גדול למשטרת ישראל…), ובהמשך כיהן כמשנה למנכ"ל מלם מערכות וכיום הוא משמש כמשנה למנכ"ל ומנהל חטיבת הטכנולוגיות והמשאבים בקבוצת מגדל.

מנמ"ר עסקי או איש עסקים שהוא מנמ"ר?

ניהלתי עם בסון שיחה מרתקת של חמישי אחר הצהרים בחדר הדיונים בבית אנשים ומחשבים. לצד התפעלותנו מהנוף הנשקף בשעת שקיעה מהקומה ה-24 של מגדל הוורד בגבעתיים, נהנינו לשבת כשעה וחצי ולשוחח על הנושאים שמטרידים כיום מנהלים בישראל, כמו גם עליו.

הנושא המרכזי הראשון בו עסקנו הוא הבחירה של בסון ללכת דווקא למלם אחרי השירות הצבאי, ולא ללכת למשרת מנמ"ר, כפי שרבים בעולם הטכנולוגיה עושים. הוא סיפר לי על חדוות היצירה שהוא חש בחיבור עסקים לטכנולוגיה, בדילוור של פרויקטים עסקיים ללקוחות ובדרך שבה בחר על מנת שהכול יתבצע באיכות ובזמן הנדרשים.

לשיטתו של בסון, הסוד נעוץ קודם בהבנה שעל מנהל ה-IT לתרום לביזנס ללא הפסקה. עליו להצדיק את עצמו בכל יום מחדש ולא להתרפק על הצלחות העבר. בסון מנחיל תורה זו למנהלים שאיתו וזה מה שבסופו של דבר מביא, לדבריו, את ההצלחות.

בסון הדגיש את המינון שהוא מחפש אצל מנהלי המחלקות שעובדים תחתיו: 70% ביזנס ו-30% טכנולוגיה. הוא דיבר ארוכות על מנהלים שמבינים את שפת הלקוח ואמר חד משמעית ש-"כשהלקוח מצליח – אנחנו מצליחים".

התרשמתי שבן שיחי לא רואה בבחירת מנהלים עם דגש עסקי גורם ביצירת פער טכנולוגי, שכן לדבריו, הוא הגדיר 15 צמתים של מנהלים טכנולוגיים בארגון שעליהם הוא שומר כעל בבת עינו. לדבריו, בצמתים אלה הוא תמיד ישים "בוגרי ממר"מ" והם יהיו מנהיגי הידע הטכנולוגי בארגון.

שיטת המטריצה – הממציא והמעצב

מזה שנים סברתי שבסון הוא ממציא שיטת הניהול המטריציוני במערך הצה"לי – שיטה שהייתה מאוד נדירה בימים ההם, שבהם הניהול היה היררכי. בשיחה איתו גיליתי שהקרדיט מגיע דווקא למפקדו, גדי שוויץ, אבל אני מתעקש לומר שמי שהביא את השיטה למקצוענות הוא בסון – הוא ולא אחר.

המטריצות של בסון היו מפורסמות בצה"ל. מדובר היה אז בשיטת ניהול ייחודית: הקפ"ט (קצין הפרויקט) מנהל את הפרויקט כאשר המשאבים נמצאים תחת מנהל אחר בארגון. בהרבה ארגונים זהו מתכון בטוח לקטסטרופה ניהולית. לא אצל בסון, בעל יד הברזל הניהולית.

בסון מימש את המטריצה בצה"ל והביא אותה למלם, שם הוא פיתח אותה לדרגת אומנות. מנהלי פרויקטים עסקיים עובדים בחתך ענפי מול לקוחות ו-"קונים" כוח אדם לפיתוח מהחברות המתמחות בחטיבה בראשותו. בסון מדבר על ניהול מקצועי מושכל, שמבין את הביזנס ומבין את הלקוחות בענף, כאשר מנהל הפרויקט מתמחה לא רק בפיתוח, כי אם גם בטכנולוגיות השונות שאותן מלם קנתה באותן שנים – אלפה CSP, גרדיאן, MS וקורל. הוא סיפר לי על כך שקיימים "מחירי העברה" בין היחידות השונות, כאשר המטרה הסופית היא: לא יושבים על הספסל, מנהלי הפרויקטים וכוח האדם עושים את עבודת הפיתוח באיכות וביעילות מקסימליות.

לדברי בסון, הוא מתנגד למהלכים של קניית חברות מתמחות וממותגות על ידי חברות אינטגרציה ולהטמעתן בחברות האינטגרציה תוך ביטול המיתוג, האופי והייחודיות של החברה הנקנית. שוחחנו על מקרים שונים שבהם זה נעשה, והסכמנו שמהלכים כאלה הסתכמו בכישלון וירידת ערך אמיתית של החברה הנקנית.

המוח היזמי של בסון

בשיחתנו סיפר לי בסון על מושג שנקרא אצלו בחברה "יום בטייסת". כששוחחנו על כך חשבתי על דברים שעשיתי בעבר כמפקד יחידה בממכ"א בנושא אבטחת איכות, בסיור שאליו לקחתי את המנהלים ביחידה שלי. סיירנו במפעל במבה בשדרות ובמפעל קרלסברג בנבטים, וסיימנו את הסיור בבסיס חיל האוויר בנבטים, בצפייה בטיסת בין ערביים ואחריה בתחקיר הטיסה. עשיתי זאת כדי ללמד את המנהלים שאבטחת איכות הוא דבר חשוב בארגון ולא אנשי המחשוב המציאו את המושג.

אבטחת איכות מתחילה בפועלת ליד פס הייצור של הבמבה, שאם היא תלך לעשן סיגריה, ייכנסו לשקית במבות שלא נאפו מספיק. בקו הייצור בקרלסברג, שמנו לב לאיכות מה שנכנס לבקבוק, כדי שלא נשתה מים צהובים במקום בירה. בסיור בבסיס חיל האוויר הדגשתי את העובדה שהטייסים מתחקרים כל טיסה וכמעט כל אירוע. כך לימדתי את אנשיי מהי איכות בארגון.

או אז, בסון הפתיע אותי בסיפור אחר, מבריק: הוא כרת הסכם עם חברות טכנולוגיה שלפיו 30 בעלי תפקידים מהחברות הללו יבואו יום בשבוע לארגון שלו, לעבודה שוטפת, על מנת הן להכיר את הארגון והן לתת מענה לצורך נדרש בהיעדרות של איש מפתח טכנולוגי זה או אחר. רעיון טוב, ששווה לחשוב עליו.

עוד אנחנו יושבים, משוחחים ונהנים, גילינו שאנחנו כמעט מאחרים – בסון לדיון הבא שלו, במגדל, ואני לחדר הכושר, לאימון האישי עם המדריך יגאל במכון התזונה והספורט של יאיר להב, לשם הביא אותי פלי הנמר.

הכותב הינו מנכ״ל חברת הבוטיק ליעוץ אסטרטגי טכנולוגי ועסקי bsd-it.

הכתבה במלואה תפורסם ברבעון מנהיגים במסגרת מדור חדש -״שיח רעים״ אותו עורך רונן זרצקי אחת לחודש עם בכירים בתעשיה.