שני הילדים המוזנחים שקיבלו "חיים חדשים"

לכבוד יום המעשים הטובים, שחל היום (ג'), החלטנו לפרסם שני סיפורים עם סוף טוב על צמדי אחים – אחד היום והשני מחר. הסיפורים משתתפים בשיתוף עמותת אח בוגר אחות בוגרת ישראל, שמספקת מענה לילדים שגדלים עם הורים יחידניים.

הסיפור הראשון הוא של עומר ונעמה, שני אחים ביולוגיים. זהו סיפור עצוב ומורכב, אך סופו חיובי. עומר ונעמה נולדו לזוג הורים שלא עמדו במשימת התפקוד ההורי והזניחו אותם הזנחה קשה, ובעיקר האם. האב אובחן כלא יציב מבחינה נפשית ולא נכח בגידול הילדים. הם שהו בעיקר עם האם, ועברו התעללות קשה שהלכה והחריפה עם השנים. עד הגיעם לגילאי שנתיים ושלוש, נמצאו עומר ונעמה פעמים רבות משוטטים לבד ברחובות, נשארים לבד בביתם בלילה ללא השגחה ומגיעים לגן כשהם מוזנחים היגיינית בצורה קיצונית, רטובים מצרכיהם ולא מקולחים.

ערב אחד הושארו הילדים, בעודם ישנים, לבדם. בשלב מסוים הם התעוררו והחלו בוכים. היות שלא ניגש אליהם אף אחד, הבכי והדמעות גברו עד שהשכנים שמעו ולבסוף הזמינו משטרה. זו מצאה את הילדים לבדם, נטושים ומוזנחים, והחלה בצעדי חירום להוצאתם מהבית. באישון לילה הוצאו הילדים למעון חירום, כשהם בני שנתיים ושלוש בלבד. הם שהו שם במשך שנה שלמה. אמם הגיעה לבקרם פעם אחת ומאז נעלמו עקבותיה – עד היום.

האב, שאהב את ילדיו וחווה גם הוא קשיים אדירים, ניסה לקבל משמורת על הילדים אך נמצא כלא כשיר. רשויות הרווחה והחינוך, בשיתוף משטרת ישראל, ניסו זמן רב למצוא משפחת אומנה שתסכים לקחת את הילדים אליה – אך המשימה הייתה מורכבת וקשה.

התפנית החיובית

כשהבינה שבנה נמצא במצב קשה, על אף שהשניים היו בקשר מרוחק, נכנסה לתמונה הסבתא. היא החליטה שהיא תבקש את האפוטרופסות על הילדים. הרשויות ראו בכך דבר מבורך, היות שהסבתא התאימה לתפקיד ועל ידי לקיחת הילדים תחת חסותה היא אפשרה את השארתם יחדיו אצל דמות מתוך המשפחה. למרות הקשיים האישיים עמם התמודדו הסבא והסבתא בחייהם, ועל האף הפחדים והחששות כי הם כבר מבוגרים ואולי לא יצליחו להתמודד עם המשימה, לקחו השניים את שני הילדים והפכו להיות הדמויות המשמעותיות והמרכזיות בחייהם. רווח נוסף מכך הוא שהאב הורשה לראות את ילדיו באופן סדיר והקפיד לבוא לבקרם.

הילדים הגיעו לבית הסבא והסבתא פגועים ומצולקים. הם סבלו מחרדות, סיוטי לילה, הרטבות לילה, פחדים מנטישה וגעגועים לאם – ובכו לרוב. הסבא והסבתא חוו קושי כפול: התמודדות עם הטראומה שעברו הילדים וטיפול בבנם, שהיה במצב נפשי מורכב. כל זאת כאשר האם כבר לא בתמונה. הם עמדו במשימה בצורה אמיצה ויוצאת דופן, והילדים גדלו אט אט כאשר מצבם הבריאותי והנפשי משתפר בצורה מתמדת. עם זאת, הסב והסבתא חשו כל הזמן שהם מבוגרים ולא עונים על צרכים רבים של הילדים. שירותי האומנה ליוו אותם ותמכו בהם כלכלית וטיפולית.

במסגרת תמיכה זו, פנתה אליהם הסבתא לעזרה ועצה, בניסיון למצוא פתרון שיענה על הצרכים של עומר ונעמה. שירותי האומנה, בהחלטה משותפת עם הסבתא, פנו לעמותת אח בוגר אחות בוגרת ישראל. הרכזת של העמותה בעיר מגוריהם קיימה מפגש היכרות עם הסבים והילדים, היא למדה את צרכיהם ורצונותיהם והחלה לחפש לעומר ולנעמה אח ואחות בוגרים, שיתאימו ויתמכו בילדים. הסבתא הדגישה שחשוב לה שהקשר יהיה עקבי, עם דמות יציבה וצעירה, שתלווה את הילדים לתקופה ארוכה.

עומר קיבל אח בוגר. הקשר בין השניים היה מצוין והשפיע לטובה על חייו. הם היו יחד קרוב לשנתיים ולאור נסיבות אישיות, נאלץ האח הבוגר לסיים את הקשר. הם נפרדו בצורה מסודרת. עומר, שחווה את הקשר כחוויה חיובית, ביקש אח בוגר נוסף – ואכן קיבל. גם נעמה קיבלה אחות בוגרת שנכנסה לחייה והפכה לדמות משמעותית ביותר. האחים הבוגרים משקיעים בילדים זמן ומחשבה רבים.

לפני כשנתיים נפטר הסבא והילדים, שהיו מאוד קשורים אליו, חוו שוב אובדן גדול וכואב. אך הפעם היו שם לצדם האחים הבוגרים, שהגיעו לשבעה, ליוו ותמכו. עומר ונעמה הגיעו לגיל מצוות, והאחים הגיעו לאירועים והיו שם כבני משפחה. אחותה הבוגרת של נעמה התחתנה השנה ונעמה, עומר וסבתם הגיעו יחד לחתונה – כבני משפחה לכל דבר.

נעמה ואחותה בקשר כבר יותר מארבע שנים, ועומר ואחיו הבוגר החדש בקשר מזה יותר משנתיים. כששואלים את אחותה הבוגרת של נעמה איך היא רואה את הקשר הזה, היא מספרת שזה לכל החיים.

והסבתא, מצידה, מספרת שהאחים הבוגרים הראו לנכדיה מודל תפקודי נוסף – של דמות צעירה, חמה. הם נתנו להם חוויה מתקנת של אמון וביטחון. הסבתא רואה בהם משפחה לכל דבר ומתארת את המשמעות הגדולה שהעניקו האחים הבוגרים לנכדיה ולה בחייהם.

הכתבה בשיתוף עמותת אח בוגר אחות בוגרת ישראל.