על הסרת תוצאות מגוגל וקודים חברתיים

קיים סיפור מספר שאותו כתבה מדונה, בחסות המרכז לקבלה, שעוסק במיסטר פיבודי והתפוחים. היא כתבה בפתח ספרה שההשראה באה לה מסיפור בן כ-300 שנים, שאותו שמעה מהמורה שלה לקבלה. במקור, הוא סופר על ידי הבעל שם טוב, שהקדיש את חייו ללימוד ולעזרה לזולת.

הסיפור מספר על רב מסוים, שלאור טעות בפרשנות של ילד אחד, עיירה שלמה נשטפה בלשון הרע נגדו וטענה שהוא זה שגנב את התפוחים, מבלי שניתנה לו האפשרות אפילו להתייחס. לאחר שהתבררו העובדות והסתבר שאותו רב שילם מראש על התפוחים שנטל ממיסטר פיבודי ולא גנב אותם, ביקש הילד לכפר על מעשיו, ואותו הרב העלה את הילד על הר גבוה וקרע לגזרים כרית נוצות גדולה שנטל עימו.

אינספור הנוצות התפזרו ברוח החזקה בכל הכפר והמרחבים שסביבו. "גזרי הנוצות שהתפזרו לכל עבר", אמר הרב, "הן גזרי לשון הרע שפורסמו והרכילויות". עכשיו רק צריך לאסוף אותן חזרה אל תוך ציפת הכרית.

לשון הרע – גרסת שנות האלפיים

למה אני כותב על הסיפור הזה? מפני שכיום, לא משנה מה המניע – לכל אחד יש את הכוח לפרסם פוסטים שליליים על כל אחד אחר, שייסרקו בגוגל (Google) ועלולים לפגוע בתוצאות החיפוש אחר מידע על אותו אדם או אותה חברה. חלק מאותם פוסטים כותבים דברים שלא היו ולא נבראו.

להסיר תוצאות שליליות מגוגל זה דבר אפשרי. אולם, בית המשפט בישראל קבע כי "מנוע החיפוש אינו יוצר תוכן בעצמו, והמידע מוכנס באופן אוטומטי למנוע החיפוש של גוגל ולא יכול מבחינה מעשית לעבור בדיקה מקדמית של גורם אנושי אשר יבדוק את אותו מידע".

לא מזמן הבנתי שחייב להיות פתרון אחר. זה היה כש-י’ הגיעה אליי להתייעצות בנוגע לסיפור ישן, שעדיין רודף אותה יום יום, שעה שעה. סיפור שבגללו היא במצוקה ולא יודעת מה לעשות.

לפני 15 שנים נחשדה י’ בנושא פלילי מסוים, נחקרה במשטרה והחשדות נגדה הופרכו במלואם כבר אז, שכן האמת הייתה שהיא לא עשתה שום דבר רע. אולם, המקרה סוקר על ידי אתר חדשות מוביל, כשבכותרת הכתבה התנוסס שמה המלא בליווי כיתוב מאוד לא מחמיא.

אין ל-י’ כל טרוניה נגד משטרת ישראל, שכן היא עשתה את עבודתה, בדקה טענות ועד מהרה הגיעה למסקנה שהן עורבא פרח. בנוסף, בכתבה לא הייתה הוצאת דיבה, משום שאז, בזמן אמת, היה סביר לפרסם את דבר החשדות והחקירה של י’.

אתר חדשות מוביל זה, שכולנו מכירים, הוא חזק במיוחד. מנוע החיפוש של גוגל אוהב, אפשר לומר אוהב מאוד, את הפרסומים באתר החדשות הזה ונותן לו גם עדיפות משמעותית בכל חיפוש שמתבצע באמצעותו.

15 שנים אחרי: החשדות שהופרכו עדיין מופיעים

יוצא מכך שכיום, 15 שנים אחרי שהחשדות נגד י’ הופרכו, עדיין, כאשר מקישים את שמה בגוגל, התוצאה הראשונה שמנוע החיפוש מפנה אליה היא אותה כתבה, שבה מופיעים שמה של י’ והעובדה שיש נגדה חשדות. שהרי הכתבה פורסמה, כאמור, לפני שהן הופרכו.
את גוגל וגם את אתר החדשות לא מעניין שהחשדות נגד י’ נגנזו כבר מזמן ולא מעניין את אף אחד שהדברים מפורסמים בלשון הווה ולא בלשון עבר. התוצאה החד משמעית של זה היא שכל מי שמכיר, או לא מכיר, את י' ומקיש את שמה בגוגל נחשף דבר ראשון ועיקרי לכותרת כאילו י’ עדיין חשודה.

נכון שלפי החוק היבש, אין חובה על אתר החדשות להסיר כתבה שהייתה “אמת לשעתה”, ונכון ש-י’ יכולה לפנות לאתר החדשות לפי חוק איסור לשון הרע ולדרוש שתפורסם כתבה נוספת לפיה החשדות נגנזו. אולם, נכון הוא שם שהכתבה הראשונה בתוצאות החיפוש תמיד תמשוך יותר עניין, ושזו תישאר הכתבה הראשונה שם, גם אם תפורסם כתבה על הסרת החשדות נגדה.

הבעיה של י’ היא צרת רבים. לכן, באירופה נחקקו חוקים בדבר “הזכות להישכח” מגוגל. בארץ הייתה הצעת חוק דומה, שלא התקבלה.
האינטרנט הוא מקום חדש יחסית. אולם, זה רק עניין של זמן עד שיבינו גם בישראל שאין שום היגיון שעל עבירות חמורות ונוראיות מסוג פשע יש התיישנות לפי חוק, בעוד שעל פרסומים על חשדות נגד אדם שלאחר מכן הופרכו אין. לא ייתכן שבעוד שהמשטרה מנועה מלמסור מידע על פשע שביצע עבריין מורשע אם עברו 10 שנים מאז, כשמדובר "רק" בכתבה באתר חדשות מוביל, חשדות נגד אדם שהוכחו כלא נכונים יוצגו תמיד בתור המידע הראשון שכל אדם שמחפש בגוגל ידע עליו.

הכתוב אינו מהווה ייעוץ משפטי.