האם המצפן הלאומי לצמצום הפער הדיגיטלי יביא לניווט ליעד?

הממשלה אישרה הבוקר (א') את התוכנית של מיזם ישראל דיגיטלית, כפי שהוגשה על ידי המשרד לשוויון חברתי, שבראשו עומדת השרה גילה גמליאל.

התוכנית מוגדרת כ-"מצפן לאסטרטגיה הדיגיטלית של כלל הממשלה והמגזר הציבורי, מתוך שאיפה שמשרדי ממשלה וגופים נוספים יקדמו ביוזמתם גיבוש אסטרטגיה דיגיטלית משרדית ויפעלו לביצוע טרנספורמציה דיגיטלית בתחומים בהם הם עוסקים, בהתאם למטרות, יעדי ועקרונות המיזם הלאומי".

זוהי הפעם הראשונה מאז החל מיזם ישראל דיגיטלית שבה הממשלה מגדירה במפורש לא רק חזון אלא גם יעדים, תוכניות פעולה ואסטרטגיה כיצד ליישם את הדברים.

התוכנית היא בת 70 עמודים ומפורטת מאוד. היא כוללת נתוני רקע והשוואות למדינות אחרות ומתארת כיצד ניתן יהיה להגיע לאותם יעדים בחמש השנים הקרובות. הדבר החדש הנוסף שיש בתוכנית הוא שמאחוריה יש תקציב – בסך של 1.5 מיליארד שקלים לשנים 2017-2018 – ובניגוד לתוכניות רבות שמאושרות, אנשי ישראל דיגיטלית וכל מי שמעורב בכך לא יצטרכו לקושש תקציבים ממשרדים שונים, לפחות לא עד סוף השנה הבאה.

אבל כסף לא מספיק. חלק גדול מהתוכנית מבוסס על שיתופי פעולה של המיזם עם משרדי ממשלה שונים, שהפרויקטים שהוא מבצע נמצאים בתחומם. ההיסטוריה של תוכניות רב שנתיות שמבוססות על עבודה משותפת בין משרדי ממשלה מכילה יותר מדי דוגמאות לכישלונות מאשר להצלחות. הפרויקטים הללו נכשלו לא בגלל תקציבים או טכנולוגיה, אלא בגלל אגו. לכן, המבחן העיקרי של התוכנית הוא לא רק ביישומה אלא עוד לפני כן ביכולת שלה להושיב סביב שולחן אחד נציגי משרדים שונים ולהוביל ביחד תוכניות שמטרתן לטפל במספר נושאים, שעומדים בלב האתגרים החברתיים-כלכליים של ישראל. כך, למשל, בפער הדיגיטלי.

אין מחלוקת שבישראל קיים פער דיגיטלי רחב בין חלקים באוכלוסיה, ויש לכך משמעות נרחבת. קיימת כיום התאמה מוחלטת בין פער כלכלי-חברתי לפער דיגיטלי. "הפער הדיגיטלי, הבא לידי ביטוי בשימושים הבסיסיים בכלים טכנולוגיים, תואם לפערים הכלכליים הקיימים במדינה, וכך למעשה מתחזק רמות אי שוויון", נכתב בחוברת שמציגה את התוכנית. "צמצום פערים חברתיים טמון, בין היתר, בצמצום הפער הדיגיטלי בין תושבי הפריפריה למרכז, בין ערבים ליהודים ובין דתיים לחילונים. גם אזרחים ותיקים ואנשים עם מוגבלות מצויים בפערי אוריינות דיגיטלית, שעלולים להקשות עליהם ליהנות משירותים משוכללים".

בתוכנית נכתב שהמיזם הלאומי מתכוון לטפל בבעיה בשלוש דרכים מקבילות. האחת היא צמצום הפריפריה הגיאוגרפית, על ידי שימוש בטכנולוגיה שתביא לקירוב הדרום והצפון למרכז, כמו גם צמצום החסמים הביורוקרטיים – מה שיאפשר לתושבים לממש את ההזדמנויות שהעידן הדיגיטלי מעניק להם. הדבר צפוי להיעשות על ידי הנגשת שירותים ופיתוח הזדמנויות תעסוקה בפריפריה עצמה.

גם שתי הדרכים הנוספות לצמצום הפער מבוססות על טכנולוגיה: הורדת יוקר המחייה ומיצוי זכויות. בנושא זה מתכננת הממשלה מהלך אופרטיבי מיידי: הקמת צוות משימה ביחד עם רשות התקשוב הממשלתי, על מנת לפתח מנוע אינטרנטי מיוחד שירכז את כלל הזכויות שמגיעות לאזרחים. הכוונה היא למעין "גוגל של הזכויות". דובר על כך בעבר לא מעט, אבל עד היום טרם נמצאה הדרך להנגיש לתושבי ישראל פעם אחת ולתמיד את כל הזכויות שמגיעות להם, כדי שיידעו מה לדרוש.

מכרה זהב לאומי ושמו Big Data

נושא נוסף שמהווה חלק מהתוכנית הוא הבריאות הדיגיטלית. כאן משתלבות התוכניות עם רעיונות ודברים שכבר נעשים על ידי מערכת הבריאות. השחקן הראשי כאן הוא פרויקט Big Data בריאותי לאומי, שכולל את מאגרי המידע המקיפים הקיימים בישראל. המאגר יקודם תוך רתימת כלל השותפים הפוטנציאליים למהלך: המגזר הפרטי, האקדמיה, בתי החולים הממשלתיים, קופות החולים ועוד.

ניתוח שערך מטה ישראל דיגיטלית העלה כי לפיתוח תעשיית הבריאות הדיגיטלית בישראל פוטנציאל אדיר להגדלת בסיס התוצר בסכום של כ-10 מיליארד שקלים. מעבר לכך, הדבר יניב יתרונות מיידיים בשיפור השירות וטיב הטיפול הרפואי לכלל אזרחי המדינה, לצד צמיחה כלכלית מואצת.

הדטה היא גם הבסיס למימוש תוכניות להגברת הצמיחה במשק באמצעות קידום תעשיות ועסקים דיגיטליים והפיכת עסקים לדיגיטליים. הדברים יושגו באמצעות חדשנות מבוססת מידע
"הפוטנציאל של הרחבת השימוש בכלי ICT והשימוש במידע ובטכנולוגיה גבוה במיוחד בקרב עסקים קטנים ובינוניים, המהווים יותר מ-99% מהחברות בישראל ומייצרים את מרבית מקומות התעסוקה החדשים במדינה", נכתב בתוכנית.

הנושא השלישי המעניין בתוכנית הוא הדגש על השלטון המקומי והערים החכמות. בפעם הראשונה, מתייחסת הממשלה לשיתוף פעולה דיגיטלי ממשי בינה לבין הרשויות המוניציפאליות, שיבוא לידי ביטוי בתקציבים שיינתנו לרשויות כדי להקים פלטפורמות דיגיטליות, פרויקטים משותפים להנגשת שירותים לתושבים, ומימון הכשרה והעשרה של ההון האנושי – הן ברשויות והן במשרדי הממשלה.

השורה התחתונה: התוכנית הדיגיטלית הלאומית יוצאת לדרך עם נתוני פתיחה טובים, לפחות ברמת ההצהרות. יש לה תקציב והכי חשוב – הרבה מאוד רצון טוב וכוונות טובות. מבחן הביצוע הוא, כרגיל, המבחן היחיד שקובע, והוא יוכתר בהצלחה רק אם יתקיימו שיתופי פעולה הדוקים בין כל הגורמים, ובראש וראשונה בין ישראל דיגיטלית לרשות התקשוב הממשלתי ולמשרדי הממשלה. אם כל הגורמים הללו יתעלו על עצמם, יש סיכוי שהמצפן הדיגיטלי של ישראל יביא להענקתה לאזרחי המדינה של חוויית שירות קצת יותר נעימה בכל מה שקשור במגע עם הממשלה.