געגועיי לאתוס המדעי

במפגש שנערך במסגרת כנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית, שהתקיים בערב יום ד' האחרון בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה בעיר, דיבר בין היתר ד"ר שוקי גלייטמן – לשעבר המדען הראשי במשרד התמ"ת וכיום מנהל קרן הון הסיכון פלטינום (Platinum). ד"ר גלייטמן אמר בין היתר, כי התוצרים של תעשיית ההיי-טק המקומית הם תוצאה של השקעה שביצעו ראשי המדינה לפני כמה עשרות שנים. אותם ראשי מדינה לשעבר, אמר גלייטמן, הבינו כי המדע הוא חשוב ועל כן יש להשקיע בו. גלייטמן זרק לחלל האוויר את המושג "אתוס מדעי", אותו טבע לא אחר מאשר ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. כיום, אמר גלייטמן, מה שחסר לנו הוא אותו אתוס. אין פה, אמר, את אותה האמונה, כי המדע על גווניו השונים הוא התשתית עליה יונח עתידה של המדינה.

זוהי בהחלט נקודה מעניינת. כולם מסכימים שאי אפשר לחשוד ב-"זקן" שהיה איש מדע או טכנולוגיה. הוא לא הבין דבר וחצי דבר במדע. סביר להניח שאישים דוגמת פנחס ספיר, לוי אשכול, גולדה מאיר וטייקונים אחרים מהתקופה – עסקו במחקר ופיתוח מדעיים בזמנם הפנוי. למרות זאת, הם הבינו שלמדינת ישראל יש מספר מוגבל מאוד של יתרונות יחסיים, וידעו שאחד מהם הוא ההון האנושי שלה – ה-"מוח היהודי" שכבר אז המציא לנו פטנטים. אותו ראשיו של דור המייסדים הזה הבינו שזה מתחיל מהחינוך, מעידוד הייצוא ומסיוע לתעשייה עתירת הידע. נכון, היו גם הצלחות בייצוא של פירות ויהלומים, אולם שישה עשורים לאחר קום המדינה – ההיי-טק הוא ככל הנראה מנוע הצמיחה העיקרי שלה.

בן גוריון לא קיים ישיבות ממשלה או דיונים בכנסת כדי להעביר חוקים למען קידום המדע – הוא פשוט פעל. אז מה השתנה? השתנה הרבה. ראשית, כפי שחלק מהדוברים במפגש הזכירו, המציאות סביבנו השתנתה. פעם היינו חלוצים טכנולוגיים. היום – כבר לא כל כך. מרכזי הכובד של ההיי-טק עוברים מזרחה – וזה לא סוד שהיתרון היחסי של ההון האנושי הישראלי עומד בתחרות קשה מול מהנדסים לא פחות טובים מהודו, סין ומזרח אירופה. במקביל, עלותו של מהנדס ישראלי גדולה יותר מזו של עמיתו ההודי או הסיני.

אבל לא זה השינוי המדאיג ביותר. התואר הזה שמור לאווירה הרווחת בחברה הישראלית, שכל מה שנשאר לה מהאתוס המדעי הוא אוסף של סטיגמות על אנשים "מסודרים". כך, כל עובד היי-טק מצטייר כמיליונר שמחלק את זמנו בין הג'יפ לג'קוזי. גם שני מיתונים עמוקים, פיטורים המוניים וקריסת חברות, לא הצליחו למחוק את הסטיגמה הזו, שמודבקת עד היום על תעשיה שפועלים בה כמה מאות אלפי אנשים. "שההיי-טק לא יבכה – יש יותר מסכנים ממנו".

ואכן, הקטר של המשק צריך להפסיק להתבכיין. המשימה המרכזית שעומדת בפני כל אותם האנשים הטובים שהתכנסו בכנס רעננה, היא לפעול כדי לשנות את האווירה הזו, ליצור מודעות ציבורית – כזו שתגיע גם למקבלי ההחלטות, שהשקפתם על הענף לא בהכרח נכונה.

על כנס רעננה להיות המסגרת הכללית שבתוכה יפעלו כל ראשי תעשיית ההיי-טק. הם צריכים ללמוד להתאגד ולהיות מוכנים לצאת למאבקים שבחלקם יהיו פחות מנומסים, כי החברה הישראלית של ערב 2010, היא אותה חברה שניתצה את האתוס המדעי ואותה החברה שצריכה לרצות לתקן את המעוות.

בתום הכנס ביום ד' קם אחד המשתתפים והתייחס לאותו אתוס מדעי שנעלם. הוא סיים את דבריו לקול תשואות הקהל, שקם על רגליו ומחא לו כפיים. המשתתפים קמו לכבד את הדובר, כי הם אנשים שמאמינים במה שהם עושים – הם חלק מאותו אתוס ישן שכולנו מתגעגעים אליו.