עולם ההשכלה: חוקי המשחק השתנו

"הטכנולוגיה והקדמה משנות את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. היינו יכולים לקחת איטלקי בן המאה העשירית, להעביר אותו במכונת זמן 500 שנה אל המאה ה-15 והוא היה מצליח לחיות ולהרגיש בנוח. לעומת זאת, איטלקי בן המאה ה-15 לא היה שורד את המאה ה-20". השורות האלה פותחות את ספרו החדש של רועי יוזביץ', מהפכת ההשכלה, שיצא לאור לא מכבר בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד.

יוזביץ' הוא דוקטורנט להנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת אריאל, מרצה לארגונים בנושא מצוינות והישגים – וגם אומן חושים. בנוסף, הוא מרצה לתכנות מכוניות אוטונומיות וחוקר את השלכות המעבר של הלמידה וההשכלה לאינטרנט.

להשקפתו, עולם הלמידה הולך כולו ללמידה טבעית, עצמאית ויעילה – בזכות הטכנולוגיה. צורת הלמידה הזו, טוען יוזביץ', תאפשר לנו להתאים את עצמנו לעולם התעסוקה החדש, שגם הוא משתנה מהקצה אל הקצה. "ההורים שלנו היו יכולים לסיים לימודים באוניברסיטה, למצוא עבודה ולהישאר בה עד הפנסיה", הוא כותב בהקדמה לספר. "המציאות הזו נגמרה. פעם, להיות חבר אגד הייתה מטרה בפני עצמה, חלום. הדור שלי לא יבין זאת, משום שבדור שלי, המושג קביעות לא ממש קיים ובכל מקרה, איבד רבות מהיוקרה שלו. יש חוזים אישיים, שמאפשרים לפטר כל אחד – אמנם בתנאי העסקה טובים, אבל איבדנו את הביטחון התעסוקתי".

בראיון למגזין מנהיגים מבית אנשים ומחשבים הוא מתייחס לספר המרתק שלו ולמסרים החשובים שעולים ממנו, שהשורה התחתונה שלהם היא: חברים, הגבינה זזה, העולם משתנה וישנה את צורת חיינו בתחומי ההשכלה והתעסוקה, לא רק בהיי-טק.

ספר קצת על עצמך ואיך הגעת לעולם הקסמים ואומנות החושים?
"אני עתודאי ובמסגרת שירותי הצבאי, עשיתי את התואר הראשון באוניברסיטת תל אביב. לעולם הקסמים נחשפתי בשנה הראשונה ללימודיי. היו איתי בכיתה שלושה סטודנטים שכל אחד מהם היה מומחה בתחום אחר שלא קשור בכלל ללימודיו. אז החלטתי גם אני להעשיר את עצמי. בשנה א' למדתי פילוסופיה, בשנה ב' למדתי סלסה, ובהמשך הייתי מדריך סלסה, ובשנה ג' ראיתי מישהו שעושה קסמים והחלטתי ללמוד את זה מחבר. לאחר סיום שירותי הצבאי פתחתי חברה שמפתחת קסמים המבוססים על אלקטרוניקה".

עטיפת הספר

מהם המסרים המרכזיים של הספר?
"לספר יש כמה חלקים. הוא מתחיל במניפסט שאומר שהמציאות משתנה בצורה בלתי רגילה. אגב, אני טוען בין היתר שלא תמיד הטכנולוגיה חוסכת בכוח אדם. יש דוגמה שרואים בסרטון ביוטיוב (YouTube), שלפיה ב-1950 לקחו 25 דקות על מנת להחליף ארבעה גלגלים, עם שבעה אנשים, בעוד שב-2012 זה לקח 2.5 דקות, אבל עם 21 אנשים.

הנושא השני בספר הוא ניפוץ מיתוסים. אחד מהם הוא שכדי ללמוד צריך בתי ספר. טעות. בית ספר זה מודל שהמציאו הפרוסים, כדי לייצר דורות של אזרחים לעתיד שיהיו צייתנים, לא חכמים ועם משמעת ברזל, שתלווה אותם אחר כך בעבודה. זו תרבות שמרבית עמי העולם אימצו אותה וגם בישראל היא קיימת, אף על פי שאף אחד לא מצהיר בגלוי על כך.

זה מביא אותי למיתוס נוסף, שלפיו ילדים לא יכולים ללמוד לבד, בלי מסגרת של מורה ובית ספר. לא נכון. חוקר מפורסם בהודו עשה ניסוי עם ילדים ונתן להם ללמוד ביחד ביולוגיה מולקולארית, בשפה האנגלית. הם הצליחו ומאז הפרדיגמה הזו כבר לא קיימת.

מיתוס אחר הוא לימודי המתמטיקה. אם היו שואלים אותי איזה מקצוע מלימודי הליבה הייתי מעיף, התשובה שלי הייתה מתמטיקה. אבל דם אם ישאלו אותי מה המקצוע הכי חשוב, הייתי עונה מתמטיקה".

איך זה מסתדר?
"כי אנחנו מפספסים כבר שנים את מהות הלימוד של המקצוע הזה. אני מרצה בפני אנשי אקדמיה והם אומרים לי שהם שונאים מתמטיקה. יש למתטמיקה כמה חלקים שמהותם היא לדעת לשאול שאלה, לעשות פורמליזציה של הדברים באמצעות משוואות ולפתוח את זה כדי שכל האחרים יבינו. האריתמטיקה היא רק רכיב אחד ובזה כולם נופלים, כי עדיין מלמדים אותנו לעשות את זה ידנית, כשכל מחשב בסיסי עושה זאת פי 100 מהר יותר מאתנו. זה החלק היחיד שהמחשב יכול לעשות במקומנו. את כל השאר אנחנו צריכים לעשות, ואת זה כמעט שלא מלמדים.

המיתוס האחרון, היחידי שאני לא סותר אותו, הוא שכל אחד חייב להיות שוליה כדי להיות הכי טוב. פעם היו שוליות שישבו ליד בעלי מקצוע. כיום זה נעלם וחבל, כי העדרם מורגש בכל מקום".

אתה מדבר בספר על למידה אונליין, קורסרה וכדומה. מה המשמעות של זה?
"אחד הדברים הכי טובים שהביאה איתה הטכנולוגיה הוא יוטיוב. באמצעותו העלו ב-MIT את הקורסים המקוונים הראשונים, שבהם המרצים הכי טובים מלמדים כמעט הכול. כיום יש את קורסרה, שלה הקדשתי פרק שלם בספר.

אנחנו מצויים בעיצומו של עידן של שחרור המידע להמונים, שיתופיות. זה הבסיס לחופש של כל אחד להגיע ללימודים, להשכלה ולרכוש ידע לקראת מקצוע. זוהי המהפכה של המורים הטובים. הם יהיו בכל מקום ובכל מוסד שישתף ידע. נגמרו הימים שבהם חוסמים מידע באמצעות טכנולוגיה".