שיתוף מידע לצורך התמודדות עם איומי סייבר – האם הכוונות הטובות ימומשו?

באחרונה יצא גילוי הדעת הסופית של הממונה על ההגבלים העסקיים, במסגרתו הודיעה הממונה כי היא רואה חשיבות רבה בשיתוף מידע בעל ערכים אבטחתיים בין גופים במשק ומשכך, מקום בו הדבר אינו עלול לפגוע בתחרות – שיתוף מידע שכזה לא יהווה הגבל עיסקי.

בבסיס גילוי הדעת, עומדת הטענה לפיה מדינת ישראל רואה חשיבות בסיוע לגופים במשק להתמודד עם איומי סייבר.

נראה כי גילוי הדעת של הממונה רווי כוונות טובות ובסיסו הלוגי אכן יצוק, אולם עד כמה גילוי דעת זה יגרום באמת לשיתוף המידע בין חברות מסחריות? שאלה זו מתחדדת בעיקר כאשר מדובר בשיתוף מידע בין חברות מסחריות אשר עיסוקן הוא בתחום הסייבר עצמו? ובמה מדובר?

חברות סייבר העוסקות באבטחת מידע פועלות בזירה שהיא לא רק "חמה" ביותר בעולם כיום, אלא גם תחרותית מאוד. לשם כך הן משקיעות מיליונים במיטב המוחות הקיימים בשוק והכל על מנת שהן עצמן יפתחו את מוצרי האבטחה המתקדמים ביותר אשר יש ביכולתן לזהות פרצות אבטחה בגופים מסחריים, לזהות מבעוד מועד התקפות סייבר ומיני רוגלות ונוזקות ומשכך, מהו האינטרס של אותן חברות לשתף מידע שכזה עם גופים מסחריים אחרים בחינם? שהרי היתרון התחרותי שלהן נובע מהיכולות המקצועיות המתקדמות שלהן?

ליצור פגיעה בתחרות

אכן, הממונה התייחסה בגילוי הדעת לשאלה מהו סוג המידע אותו יבקשו החברות המתחרות להעביר על מנת שלא ייווצר מצב שבמסגרתו יועברו נתונים מסחריים אשר עלולים ליצור פגיעה בתחרות?

אולם, לא רק נתונים חשבונאיים, רשימות לקוחות, מחירונים וכד' עלולים להוות מידע עסקי אשר אין לשתפו בין מתחרים, אלא גם דרכים ושיטות להתמודדות עם התקפות סייבר הן חלק מהפיתוחים המסחריים אשר מהווים את היתרון התחרותי של אותן החברות אשר ספק אם ירצו בכלל לשתף מתחרים במידע זה.

יתר על כן, נוכח העובדה שהמידע השיתופי הנ"ל אינו יכול להישאר בין החברות המשתפות בלבד אלא גם חברות אחרות יכולת לצפות בו וללמוד ממנו והכל מתוך כוונה מוצדקת שלאפשר לשחקנים קטנים להיכנס לשוק זה, משכך על אחת כמה וכמה שאותן חברות אשר יש בחזקתן מידע בעל ערך בקשר עם מניעת או התמודדות עם כשלים אבטחתיים  – ימנעו מלמסור אותו למתחריהם.