הפרופסור הישראלי שעשה חיל בתחום הבינה המלאכותית

הפעם מארח המדור איש שעשה חיל בתחום הבינה המלאכותית ואחראי לכמה פרויקטים בולטים בתחום, עם שורה של גורמים.

פרופ' משה בן בסט עשה את הפרויקט הראשון שלו בעולם הבינה המלאכותית בשיתוף עם יבמ (IBM), במסגרת הדוקטורט שלו במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב. אחרי הדוקטורט נסע לארצות הברית, שם היה שותף, במסגרת אוניברסיטת דרום קליפורניה, לפרויקטים נוספים בתחום, ביניהם פרויקט עם נאס"א (NASA) בנושא רפואה בחלל. הוא אף לקח חלק בפרויקט במסגרת התוכנית להגנה מפני טילים בליסטיים בתקופת המלחמה הקרה.

אמצע שנות ה-80' היה האביב של הבינה המלאכותית. מדינות בכל העולם השקיעו סכומי עתק בתחום. בן בסט, שבאותו הזמן לימד בינה מלאכותית באוניברסיטה, התחיל לקבל בקשות לייעוץ בתחום. זמנו לא הספיק כדי לתת מענה לכל הפניות שקיבל, אז הוא גייס אנשים שיעזרו לו והקים את IET.

אחד הפרויקטים הראשונים של IET עסק בבניית תוכנית האימונים והפעילות השנתית של חיל האויר באופן היעיל ביותר. ביחד עם יחידת המיחשוב של חיל האויר הם בנו את המערכת הראשונה שהייתה מבוססת על טכנולוגיות בינה מלאכותית. עם התקדמות הפרויקט הצטרפו גם חיל הים והחיילות הירוקים. זה היה פרויקט יוצא מגדר הרגיל אפילו בסטנדרטים של אותם ימים.

ידע ששווה 430 מיליון דולר

בן בסט חשב על זה שניתן לקחת את כל הידע שנצבר מהפרויקטים הצבאיים שהם עשו בתחום וליישם אותו בתחומים אחרים. הוא זיהה תחום רלוונטי בעולם התוכנה, שנקרא Supply Chain Optimization. הבעיה הייתה שכבר היו חברות רבות שפעלו בעולם זה ולא עניין אותו להקים עוד אחת כזו. כשחקר את הנושא יותר לעומק גילה שהחברות האלה מוכרות את המוצרים שלהן לסקטור הייצור בלבד וכלל לא למגזר השירותים. הפוטנציאל היה אדיר, כיוון שמגזר השירותים בעולם המערבי היווה 70% מהתוצר הגולמי, שהרי רוב הייצור עבר למזרח הרחוק. בן בסט גילה שיש לו אוצר ביד.

הוא המציא מושג שנקרא Service Chain Optimization ורשם עליו פטנט. עם רעיון למוצר ייחודי ופוטנציאל שוק עצום, הוא גייס השקעה ראשונה מקרנות הון-סיכון ויצא עם השותפים שלו לדרך. לחברה שהקימו קראו קליק סופטוור (Click Software).

בשנת 2000 הונפקה קליק סופטוור בנאסדא"ק וב-2015 היא נרכשה על ידי קרן ההשקעות האמריקנית פרנסיסקו פרטנרס (Francisco Partners) בסכום מוערך של 430 מיליון דולר.

בראיון לאתר הפודקאסט יזמות או למות הוא אמר כי "כשאתה חברה שמובילה את השוק, באופן טבעי יש כל הזמן רחרוחים ורעיונות – בין אם זה מבנקאים, משותפים עסקיים וכן הלאה. לאורך התקופה, כשהיו מגיעים כאלה רעיונות, היינו בוחנים אותם וברוב המקרים דחינו אותם, כי החברה כל הזמן גדלה וגדלה, והבנו שלטובת בעלי המניות יש מקום שנמשיך לגדול. במקביל, ככל שהיא גדלה מתחילות השאלות, כמו: איפה מרכז החברה? איפה מרכז הפעילות? הייתה לי היכרות שנמשכה שנתיים עם פרנסיסקו פרטנרס ובכל פעם שהם היו מגיעים לארץ, הם היו שואלים אותי: 'משה, יש על מה לדבר?' מה שהסתבר לי יותר מאוחר זה שהם חקרו עלינו ובדקו אותנו מכל הזויות במשך כל אותה תקופה. בסוף הם אמרו: 'משה, אנחנו הולכים לתת הצעה'". והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

להאזנה לראיון המלא באתר הפודקאסט יזמות או למות לחצו כאן.