תוכנת המוזיקה שהחלה לגסוס קצת אחרי שנולדה

1999
ב-7 בדצמבר 1999, כחצי שנה לאחר שנולד, החל בעצם מותו של נאפסטר (Napster) – אחד השירותים החלוצים בתחום שיתוף קבצי מוזיקה בפורמט MP3.

איך זה קרה ועל סמך מה אני קובעת את הקביעה הזו? התוכנה זכתה לפרסום רב בתקשורת לא רק עקב החלוציות והחידוש שבה, אלא גם בגלל השאלות המשפטיות שהיא העלתה לגבי שיתוף קבצים והעובדה שהיא עוררה את זעמה של תעשיית המוזיקה כולה – מחברות התקליטים ועד האמנים עצמם, שנגרמו להם הפסדים של מיליארדי דולרים בשל אובדן הכנסות מזכויות יוצרים. כתוצאה מכך, ב-7 בדצמבר לפני 18 שנים הגיש ארגון תעשיית המוזיקה האמריקני RIAA (ר"ת Recording Industry Association of America) תביעה נגד נאפסטר, שמשכה לעבר התוכנה תשומת לב כה גדולה, עד שמיליוני משתמשים החלו לשתף ולהעביר קבצי MP3 של מוזיקה מוגנים בזכויות יוצרים, והוסיפו אש למדורת הזעם של התעשייה.

הצרות המשפטיות של נאפסטר לא נגמרו שם: כשנה מאוחר יותר, גם חברי להקת מטאליקה הגישו תביעה נגד השירות הפופולרי, והמסמר האחרון בארון שלו ננעץ באמצע 2001, כשבית משפט אמריקני הורה לחברה לחסום את כל הקבצים המוגנים בזכויות יוצרים וגרם בפועל לסגירתה ולסגירת השירות. לאחר שפשטה את הרגל, הסב ארגון ה-RIAA את תשומת לבו לחברת המדיה Bertelsmann, שרכשה את נכסי נאפסטר, והגיע עמה להסדר כספי, שבמסגרתו שילמה לו החברה הגרמנית מיליונים רבים של דולרים.

1995
לפני יותר מ-20 שנים, ב-5 בדצמבר 1995, חשפה יבמ (IBM) את כחול עמוק (Deep Blue) – מערכת מחשב המקבילית למשחק שחמט, שנודעה מאוחר יותר כראשונה שניצחה אלוף עולם מכהן בתנאי הגבלת זמן רגילים – גארי קספרוב.

מחשב שעשה היסטוריה. כחול עמוק. צילום: ג'יימס הצלם, מתוך ויקיפדיה

זו לא הייתה תבוסה קולוסלית לקספרוב, אלא להפך, כי בהתמודדות הכוללת הוא השיג ניצחונות בשלושה משחקים ושתי תוצאות תיקו במשחקים הבאים, כך שבסיכום התחרות התוצאה הייתה 2–4 לטובתו.

לאחר שכחול עמוק שודרגה משמעותית, ונקראה באופן לא רשמי כחול עמוק יותר, היא שיחקה שוב נגד קספרוב – ב-1997. כחול עמוק יותר ניצחה טורניר של שישה משחקים, בתוצאה 3.5-2.5, בתחרות שגם היא הייתה כפופה למגבלות הזמן הסטנדרטיות על פי כללי אליפויות השחמט.

יכולת המשחק של כחול עמוק הושגה בעיקר בזכות שימוש ביכולת חישוב מקבילית מסיבית, שהייתה מסוגלת להעריך 100 מיליון מצבים בשנייה. כחול עמוק יותר כבר הייתה מסוגלת לחשב 200 מיליון מצבים בשנייה ולתכנן עד ל-12 מהלכים קדימה – לעומת שחקני שחמט טובים, שמתכננים בערך עד 10 מהלכים קדימה. ביוני 1997 דורגה כחול עמוק במיקום ה-259 מתוך 500 מחשבי העל החזקים בעולם.

אחרי ההפסד, קספרוב אמר שהוא לפעמים ראה תבונה עמוקה ויצירתיות במהלכי המחשב, שאותם לא יכול היה להבין. הוא גם רמז שבני אדם אולי עזרו למחשב במהלך המערכה. האלוף בן האנוש דרש גומלין, אבל יבמ דחתה את הדרישה והשביתה את המחשב.

1992
ב-3 בדצמבר 1992 זכה ניל פאפוורת', מהנדס תוכנה בוודפון (Vodafone), להיות האדם הראשון ששלח SMS. זו הייתה הודעה לבוס שלו, שבה בירך אותו בחג מולד שמח (מרי כריסמס).

על אף שהיה המשתמש הראשון בטכנולוגיה, פאפוורת' אמר שהיא לא הייתה המצאה שלו. "במקרה התמזל מזלי להיות הראשון", הוא אמר. "ההודעה הייתה מוגבלת ל-160 תווים ואפשר היה לשלוח אותה רק ממחשב למכשיר סלולר", סיפר פאפוורת' בראיון, והוסיף כי "מיליארדי אנשים החלו להשתמש בטכנולוגיה כדי להחליף הודעות, בעוד שלפני כן היה עליהם לבצע שיחת טלפון".

מאז כולם מסמסים… צילום: DisobeyArt, BigStock

כיום, 25 שנים מאוחר יותר, הוא מאמין ש-"הסמסים עשו את העולם למקום טוב יותר". אמנם, הודעות ה-SMS חוות כעת מעין מוות איטי, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהטכנולוגיה גם הציבה אתגרים בעייתיים, ובעקבותיה אנחנו רואים כיום אנשים שחיים יותר מול המקלדת והמסך במקום בעולם הפיזי.

1942
בשעות אחר הצהריים של ה-2 בדצמבר 1942, בתוך אוהל ענק במגרש הסקווש שמתחת ליציע המערבי של אצטדיון הפוטבול הנטוש סטאג פילד שבאוניברסיטת שיקגו, החל העידן האטומי. זהו אמנם "יום הולדת" לתגלית שהיא לא IT במיטבו, אך אי אפשר להתעלם ממנה כאשר חושבים על ההיסטוריה של הטכנולוגיה והמדע באופן כללי (וגם, כמובן, על ההיסטוריה העולמית בכללותה).

שם, באותו אצטדיון נטוש, בנו הפיזיקאים אנריקו פרמי האיטלקי-אמריקני וליאו סילארד ההונגרי-אמריקני, שהשתתפו בפרויקט מנהטן שהגה נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, את הכור הגרעיני הראשון, שבמסגרתו בוצעה תגובת השרשרת הגרעינית המבוקרת הראשונה בהיסטוריה האנושית, ה-"אימא" של פצצת האטום. הידיעה על כך הועברה למרכז בוושינגטון בטלפון במשפט הצופן המפורסם: "The Italian Navigator has just landed in the New World" ("הנווט האיטלקי נחת זה עתה בעולם החדש").

"פרויקט מנהטן" הוא שם הצופן שנתנו האמריקנים לפרויקט פיתוח הנשק הגרעיני בתקופת מלחמת העולם השנייה, והשתתפו בו גדולי המדענים באותה העת, בהם פרמי – אותו "Italian navigator", שעזב את אירופה לאחר שקיבל באוסלו את פרס נובל לפיזיקה, שהוענק לו ב-1938. פרמי ואשתו היהודייה היגרו לארצות הברית, שם הוא קיבל משרה כפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קולומביה. לצורך הפרויקט, שהמרכז המדעי שלו היה באוניברסיטת שיקגו, הוא העתיק את מגוריו לעיר זו ובנה שם את הכור הגרעיני יחד עם סילארד, שגם הוא עזב את אירופה לפני מלחמת העולם השנייה.

שלוש שנים לאחר התגובה הגרעינית הראשונה בוצע כבר הניסוי הראשון בפצצת האטום, שהוגדר כהצלחה. למחרת הניסוי נפגש הנשיא האמריקני, הארי טרומן, עם עמיתיו לבעלות הברית – ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, ושליט ברית המועצות, יוסיף סטאלין – בוועידת פוטסדם, וסיפר להם כי "יש בידי ארצות הברית נשק חסר תקדים".

הפצצות הוטלו על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי ב-6 וה-9 באוגוסט 1945, בהתאמה, והביאו להרוגים רבים – אבל גם לכניעת יפן ולסיומה המוחלט של מלחמת העולם השנייה.

פרמי נפטר ב-1954 ממחלת סרטן הקיבה, שלקה בה כנראה כתוצאה מהקרינה הרדיואקטיבית שנחשף אליה במהלך הניסויים שערך.