רכבת ההיי-טק צריכה לעבור בתחנת כפר קאסם

מפגש פורום C3 של אנשים ומחשבים, שנערך היום (א') במשרדי עמותת צופן בכפר קאסם, העלה שוב לסדר היום את הסוגיה הכאובה של שילוב, או יותר נכון אי שילוב, ערבים בתעשיית ההיי-טק הישראלית. על אף שהערבים מהווים 20% מכלל האוכלוסייה, רק אחוזים בודדים מהם משתלבים בתעשיית ההיי-טק ושיעורם בה קטן מאוד. זאת, אף על פי שחלקם באוכלוסיית הסטודנטים הלומדים מדעים במכללות ובאוניברסיטאות הולך וגדל.

המחסום של קבלת אקדמאים ערבים לעבודה בתעשיית ההיי-טק עדיין קיים, למרבה הצער. הממשלה עשתה את מה שהיא יודעת לעשות: לקבוע מדיניות שמאפשרת העדפה מתקנת לקליטת אקדמאים ערבים בתעשייה, לרבות בתחומי ההיי-טק, והיא אף מפנה תקציבים לעידוד צעירים מהמגזר להשתלב בענף. אבל הממשלה לא יודעת לוודא שהחלטותיה מתקיימות, לאכוף היכן שצריך וללחוץ במקומות הנכונים. זה אופייני לא רק בתחום שילוב הערבים בהיי-טק.

אנחנו חיים במציאות כמעט בלתי הגיונית: מצד אחד, תעשיית ההיי-טק של אומת החדשנות משוועת לכוח אדם מקצועי, ומצד שני, מגזרים שלמים – במקרה הזה המגזר הערבי – נותרים מחוץ למעגל התעסוקה בענף. יש לכך סיבות רבות, שנעוצות בחברות בתעשייה, בגישה ובממשלה, שאוהבת להניע תהליכים קלים להחלטה וגם למימוש. במקום לדאוג שלרכבת ההיי-טק, עם הקטר שמוביל את המשק, תהיה תחנה ראשית בכפר קאסם, כדי לצמצם את המחסור בכוח אדם גם באמצעות מהנדסים ומתכנתים מוכשרים מהחברה הערבית, הממשלה מעדיפה לייבא עובדים זרים.

במרץ האחרון נערך דיון בוועדה לביקורת המדינה על שילוב האוכלוסייה הערבית במשק הישראלי בכלל ובהיי-טק בפרט. זאת, בעקבות דו"ח מבקר המדינה שהתייחס לנושא זה. ח"כ אייל בן ראובן מהמחנה הציוני אמר בדיון שהוא שמח לשמוע שלממשלה יש תוכניות חומש (ולא בפעם הראשונה), אבל המציאות בשטח היא שאין שום שינוי והיעד של התאמת שיעור המועסקים מהמגזר בהיי-טק למשקלם באוכלוסייה רחוק מאוד מהשגה. נציג הרשות לפיתוח כלכלי במשרד לשוויון חברתי סיפר על הוספת תקציבים לעידוד שילוב ערבים במשק, בכל המגזרים. נציג משרד הכלכלה שידר אופטימיות רבה יותר וציין שהיעד שהממשלה הציבה הוא לשלב 1,000 ערבים מועסקים בהיי-טק. הוא אף אמר שבמרץ, החודש שבו התקיים הדיון, נוספו 600 איש, ועד סוף 2017 אמורים להתווסף עוד 500 אנשים לכולם. אלא שגם אם היעד הזה הושג, הפערים עדיין גדולים ביותר.

כאמור, הסיבה לכך אינה רק הממשלה. חסרה נחישות ויוזמה מצד התעשייה, המעסיקים – שצריכים ויכולים לקלוט הרבה יותר מהנדסים מהחברה הערבית. לא רק בגלל מוצאם ודתם, אלא מפני שלכל הדעות, יש ביניהם אנשים מוכשרים ביותר, ומעסיקים ששילבו ערבים בחברות שלהם יכולים להעיד על כך.

אופטימיות זהירה

הדוברים מעמותת צופן, שפועלת כבר קרוב לעשור, שידרו אופטימיות זהירה ופרשו בפני משתתפי המפגש את התוכניות לעתיד. בין היתר, הם דיברו על כך שהעמותה מרחיבה את היעדים שהיא הציבה לעצמה, ופועלת לבניית שלושה פארקי היי-טק באזורים ערביים: בנצרת, במשולש ובנגב, שם הם מביעים תקווה שיהיה מרכז כזה עד 2020. לדבריהם, אחד החסמים שמונעים שילוב של הרבה יותר אנשי היי-טק ערבים הוא העדר הנגישות למקומות המגורים שלהם – הן בתחבורה ציבורית והן ברכב – והמרחק שבינם לבין מרכזי ההיי-טק הקיימים. לפיכך, התפישה שלהם היא שפארקי היי-טק ביישובים ערביים יספקו לבני המקום וימשכו אליהם לקוחות מכל רחבי הארץ, על עקרון ה-Near Shore, שמקובל בכל רחבי העולם. רו"ח סאמי סעדי, מנכ"ל משותף בעמותת צופן, אמר במפגש דברים מאוד חשובים: אם לאמדוקס יש סניף בשדרות, מן הראוי שיהיה לה גם בנצרת. אם לאינטל (Intel) יש מפעל בקריית גת, מן הראוי שיהיה לה גם בכפר קאסם.

אגב נצרת, יש בה דוגמה מוצלחת להיי-טק במגזר הערבי, בזכות הפעילות של גליל סופטוור, שממוקמת בלב העיר ופועלת תוך מטרה מוצהרת למנף את הפוטנציאל של האוכלוסייה הערבית ולשלבה בענף. החברה מציעה שירותי מיקור-חוץ של פיתוח ובדיקות תוכנה, ונותנת שירותים לעשרות חברות ישראליות ובינלאומיות. 90% מהמהנדסים בחברה הם ערבים, רבע מתוכם נשים. דרור גונן, מנכ"ל החברה, אמר בכנס לפני כשנתיים שהחלום שלו הוא שההיי-טק יהיה ענף שיעבדו בו ערבים ויהודים, חרדים וחילונים, ללא הבדל דת, גזע, מגדר ובוודאי השקפות פוליטיות.

כאשר מדברים על פתרון הסכסוך עם שכנינו הערבים, הוא צריך להתחיל פה, מבית, בהקמת דגם לחיקוי לעבודה משותפת. כלכלה חזקה ויציבה המשלבת את כל חלקי האוכלוסייה היא הנשק החזק ביותר שיכול להביא סכסוכים ומאבקים לידי סיום. חברי פורום C3 שנכחו היום במפגש יכולים להיות השגרירים הראשונים של הגברת שילוב הערבים, ולסייע להם לעלות על רכבת ההיי-טק.