פייק ניוז? בואו נאמין לאלה שמפיצים חדשות אמיתיות

הפייק ניוז, כך יש מי שנוטים לחשוב, הן תופעה של השנים האחרונות, למען הדיוק של השנתיים האחרונות. ייתכן אפילו שיש כאלה שיאמרו שהן צצו במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית. אלא שזה לא נכון. החדשות המזויפות כאן אתנו כבר שנים רבות, אולי אפילו מאז ומעולם. הן פה עוד מימי משיחי השקר דוגמת שבתי צבי, שטענו שהם שליחי האלוהים על סמך ידיעות כוזבות לחלוטין – ואף מלפני כן.

ניתן למנות בהקשר זה גם שלל עלילות אנטישמיות שהביאו לפוגרומים ביהודים, למשל הטענה שהיהודים אופים מצות בפסח עם דם של ילדים נוצרים, או עלילת הדם שלפיה יהודי מקייב בשם מנחם בייליס רצח ילד נוצרי. יש לכך דוגמאות גם בתרבות, כמו המשל המיוחס לאיזופוס על הילד שצעק "זאב, זאב" ומלחמת העולמות של אורסון וויילס. אמנם, במקרה הזה מדובר בתסכית רדיו בדיוני, אלא שהמאזינים בימים הבתוליים של הרדיו האמינו בדבריו, שלפיהם חייזרים תוקפים את אמריקה, אמונה מלאה – ונסו על נפשם. ומה יותר פייק ניוז מרב סרן שמועתי (אולי אפשר להריץ שמועה שהוא הועלה כבר לדרגת רב אלוף – הרבה יאמינו לכך, וזה לא יישמע דמיוני), שהרבה פעמים "הפיץ" ידיעות שאין כל קשר בינן לבין המציאות.

הבוסט של הפייק ניוז

אלא שמאז ימי השמועות, עלילות הדם הזדוניות והתסכית הרדיופוני ההוא, הפייק ניוז הלכו והשתכללו. סייע מאוד לכך האינטרנט ועוד יותר מזה הרשתות החברתיות, שמאפשרות להפיץ את כל מה שרוצים (כמעט) מבלי לתת על כך דין וחשבון. זה אמנם התחיל עוד לפני עידן הפייסבוק (Facebook) – פורומים שהופצו בהם ידיעות מזויפות היו באוויר בטרם הרשתות החברתיות בכלל קמו – אולם הבוסט הגדול התאפשר בזכותן ובזכות ווטסאפ (WhatsApp), שגם הוא מהווה מקור כלל לא אכזב להפצתן.

פייק ניוז יש באינטרנט מכל המינים ובכל הצורות – החל מאנשים שמפריחים לאוויר שמועות לא מבוססות, עבור בפוליטיקאים שמפרסמים מעת לעת דברים כוזבים ובאתרים שזו המומחיות שלהם (בעיקר בחו"ל, למזלנו) וכלה בגורמים אינטרסנטיים אחרים. המקרה הבולט ביותר הוא הבחירות בארצות הברית, בעיקר "בזכות" הרוסים, שבהתחלה חיבלו, על פי הטענות, במאמציה של הילארי קלינטון להיבחר לנשיאות ולהביא לניצחונו של דונלד טראמפ, ואחרי שהוא נבחר, ניסו לערער את האמינות שלו ותוך כדי כך את המצב במדינת האויב-לא-אויב. פייסבוק אף הודתה בחקירה בסנאט כי מחקה 5.8 מיליון חשבונות מזויפים לפני שהאמריקנים הלכו לבחור מי יישב בבית הלבן.

טראמפ הוא אחד מ-"מלכי" הפייק ניוז: זה פחות בולט בהקשר של הפצת חדשות מזויפות בעצמו ויותר בהאשמות שלו את אמצעי התקשורת, שלטענתו מפיצים ידיעות כאלה עליו ועל ממשלו. ה-"אויבים" המרים שלו בהקשר זה הם ה-CNN והניו-יורק טיימס (New York Times). טראמפ אף הגדיל לעשות וערך תחרות לבחירת אמצעי התקשורת שמפיץ את הפייק ניוז הרבות ביותר.

אלא שה-"קורבנות" של טראמפ הם דווקא הפתרון. טענות של פוליטיקאים – אמריקניים כישראליים, מכל קצוות הקשת הפוליטית – נגד התקשורת הן דבר שהתחיל בערך עם המצאתה של העיתונות. לכן, יש לקחת אותן בפרופורציה. מצד שני, התקשורת הממוסדת – בין אם באינטרנט, בטלוויזיה, ברדיו או בעיתון הישן והטוב – כבר הוכיחה את עצמה לא אחת ולא 1,000 פעמים כמפיצת ידיעות אמיתיות לחלוטין. בולטים בהקשר זה תחקירים שהביאו להתפטרויות ואף להכנסתם לכלא של גדולים ו-"טובים". למשל, התחקירים על אריה דרעי ופרשת ווטרגייט – ואלה רק שתי דוגמאות. שלא לדבר על זה שעיתונאי טוב אמור לפחות לבדוק את הדברים, להצליב מקורות ורק אז לפרסם.

האמון של הציבור באמצעי התקשורת נמצא בשפל. מסיבות כאלה ואחרות, המדיה "זוכה" למידת אמינות נמוכה מאוד. זוהי גם אחת הסיבות המרכזיות, לפחות בעיניי, לפריחתן של הפייק ניוז, כי כשלא מאמינים למשהו – מחפשים משהו אחר להאמין לו ובו. חוסר האמון הזה, יש להודות, איננו משולל כל יסוד. לא אחת נופלים באמצעי התקשורת אי דיוקים – חלקם מאחר שככל אדם, גם עיתונאים טועים, וחלקם עקב רשלנות או סיבות אחרות. אלא שבמקום לצרוך את החדשות מאלה שתמיד או כמעט תמיד אינם מדייקים, והרבה יותר מכך, כדאי שנעשה זאת מאלה שכבר הוכיחו את עצמם.