פייסבוק מודה: אנחנו אוספים מידע גם על מי שאין לו חשבון אצלנו

מנכ"ל פייסבוק (Facebook), מארק צוקרברג, התייצב בשבוע שעבר לצמד שימועים מול הקונגרס האמריקני, שבמהלכם ענה על יותר מ-500 שאלות שהטיחו בו הפרלמנטרים בנוגע להתנהלות הרשת החברתית הדומיננטית בכל הקשור בפרטיות ובהגנה על נתונים. אבל המהומה לא נראית ככזו שעומדת לשכוך בקרוב.

לנוכח הזעם הרב שהתעורר סביב פרשת פייסבוק-קיימברידג' אנליטיקה (Cambridge Analytica), והדרישה הציבורית המתמשכת לדעת את כל הפרטים המדויקים על ניהול הדטה מטעם הרשת החברתית, החליט דיוויד בסר, מנהל מחלקת ניהול המוצרים שלה, לענות על "שאלות קשות" נוספות בבלוג החברה. שם הוא הבהיר שהנתונים שנאספו והאופן שבו הם נוצלו נועדו אך ורק על מנת לאפשר לה לספק שירותים "טובים יותר".

אלא שייתכן שהפוסט שלו החמיר את מצבה של הענקית, שכן למעשה אישר בו בסר שהחברה אוספת נתונים גם כאשר איננו מחוברים לחשבון הפייסבוק, ושהיא מלקטת דטה אפילו ממי שאין לו בכלל חשבון בפלטפורמה.

מהדברים של בסר ניתן ללמוד כי גם מי שמעולם לא נרשם לפייסבוק, או שביצע יציאה (Logout) מהחשבון שלו – סביר להניח שענקית הרשתות החברתיות עוקבת אחרי תנועותיו הווירטואליות, ואף לא מציעה לו כל דרך לבטל זאת ולהעלים את הדטה שלו מעיניה הבולשות.

איך היא עוקבת אחרי מי שאינו משתמש?

פייסבוק עוקבת, למשל, אחרי גולשים שביקרו באפליקציות ובאתרים ששילבו לחצני "לייקים" או "שיתוף" אליה, ציין בסר בהסבריו. מאחר שהאתרים והיישומים אינם יודעים מי מהמבקרים ומהמשתמשים שלהם נרשם באמצעות פייסבוק, הם לא יכולים להבחין בין משתמשיה של הרשת החברתית הדומיננטית לכאלה שאינם בעת שליחת נתונים לפייסבוק, הרחיב. "כשמשתמש מבקר באתר או באפליקציה שמשתמשים בשירותים שלנו, אנחנו מקבלים מידע גם אם הוא לא מחובר או אין לו חשבון פייסבוק", הוא הבהיר.

המידע שפייסבוק אוספת על משתמשים ומי שאינם משתמשים כולל, בין השאר, את כתובות ה-IP שלהם, את מערכת ההפעלה שבאמצעותה המכשיר שלהם עובד, את שם דפדפן האינטרנט שבו הם משתמשים וכן קבצי Cookies, שמאפשרים להשתמש בכתובות IP בכדי להסיק את המיקום הגאוגרפי של הגולש. כמו כן, היא אוספת מידע על קבצים המשמשים לעתים קרובות כ-"מזהים שבהם אתרים עושים שימוש בכדי לדעת אם ביקרת אותם בעבר", כתב בסר.

"כך עושות כולן"

בניסיון להפנות את האש מהחברה שלו כתב בסר בפוסט כי "חברות רבות מציעות שירותים מסוג זה, כמו פייסבוק, וגם הן מקבלות מידע מהיישומים ומהאתרים שמשתמשים בהן. לטוויטר (Twitter), לפינטרסט (Pinterest) וללינקדאין (LinkedIn) יש כפתורי Like ו-Share דומים, שמטרתם לעזור לאנשים לשתף דברים בשירותים שלהם. לגוגל (Google) יש שירות אנליטי פופולרי ואמזון (Amazon), גוגל וטוויטר – כולן מציעות תכונות התחברות. חברות אלה – ורבות אחרות – מציעות גם שירותי פרסום. למעשה, רוב האתרים והיישומים שולחים את אותו המידע לחברות רבות, בכל פעם שמבקרים בהם".

בהתייחסו לשאלה לגבי האופן שבו פייסבוק משתמשת בנתונים שנאספו, דחה בסר מכל וכל את הרעיון שהיא מוכרת נתוני משתמשים. הוא כתב: "אני רוצה להיות ברור – אנחנו לא מוכרים נתונים של אנשים. נקודה".

בסר טען שפייסבוק משתמשת בנתונים שנאספו בעיקר משלושה טעמים: לאספקת שירותים כמו תוספים, או כמו שירותי מחלקת האנליטקיה והפרסום שלה; לשמירה על אבטחת המידע של המשתמש; ולשיפור שירותים שלה, למשל למען שמירה על כך שהודעות הקשורות לנושאים שחשובים למשתמש המסוים יופיעו בחלק העליון של הפיד שלו.

למען ההגינות כדאי לקחת בחשבון שחלק מהמידע שפייסבוק או אתרים אחרים אוספים אודות משתמשים חיוני לאספקה מוצלחת של השירותים שלהם. לדוגמה, אם הרשת החברתית לא הייתה אוספת את המיקום שלכם, הייתם מקבלים תוכן בשפה אקראית כלשהי, ולאו דווקא בעברית או באנגלית. מעקב אחר המיקום שלכם מורה לאפליקציה להציג בפניכם את התוכן בשפה הרלוונטית לכם. אבל בכל זאת נשאלות השאלות האם האיסוף המסיבי כל כך הכרחי והאם יש לענקית רשות לאסוף דטה על מי שאינם משתמשיה בכלל.

בתגובה להודאת החברה אמר מארק רוטנברג, נשיא מרכז המידע לפרטיות אלקטרונית, כי הפוסט של בסר הוא "תווית אזהרה ענקית" וכי הוא מתאר בו "דרכים לא אינטואיטיביות רבות שבאמצעותן עוקבת פייסבוק אחרי משתמשים באינטרנט".