שילוב חרדים בהיי-טק: חשבון הנפש שהחילונים צריכים לעשות

בקיץ 2016 אירחנו, באנשים ומחשבים, שולחן עגול שבו השתתפו יזמים חרדים שעובדים בהיי-טק ופועלים לסייע לקהילה שלהם להשתלב בתעשייה, ומולם מנמ"רים ומנהלים טכנולוגיים אחרים. את הרעיון לפאנל העלה היזם ואיש ההיי-טק הוותיק ד"ר יוסי ורדי. "המטרה שלנו היא להבין מה המנמ"רים, שמנהלים ארגוני IT ומגייסים עובדים, צריכים לעשות כדי לשלב כמה שיותר חרדים בתעשיית ההיי-טק", אמר ד"ר ורדי, שמסייע רבות למימוש מטרה זו. "עליהם למצוא שיטות יצירתיות שיאפשרו גיוס חרדים, על ידי חשיבה מחוץ לקופסה".

משתתף אחר בדיון היה משה (מויש) פרידמן, שעומד בראש קמא טק – מיזם שכל תכליתו להכשיר חרדים למקצועות ההיי-טק, לאתר יזמים מהמגזר, ולסייע להם להקים סטארט-אפים ולפרוץ לשוק. פרידמן סיפר ברב שיח על מסע הייסורים שעוברים חרדים שרוצים להשתלב בענף ונדחים מסיבות שונות ומשונות, וכן על הקשיים של יזמים חרדים.

המסר שעלה מהדיון הוא שעל המנכ"לים של החברות בתעשייה, שזועקים בכל שני וחמישי על מחסור בכוח אדם, לעשות מאמצים נוספים כדי לשלב יותר חרדים.

למרבה הצער, המציאות בשטח לא השתנתה מאז. השבוע חנכה קמאטק את חלל העבודה הראשון ליזמים חרדים, שממוקם בבניין משרדים בבני ברק. פרידמן אמר באותו הטקס כי המציאות העגומה היא שבישראל יש מחסור ב-10,000 מהנדסים ובקמא טק רשומים 8,000 חרדים בוגרי מסלולי הכשרה טכנולוגית שאינם מצליחים למצוא עבודה בענף. ראש עיריית בני ברק, הרב חנוך זייברט, נימק את חוסר היכולת של חרדים להשתלב בתעשייה באופייה החילוני, למשל בהעדר ההפרדה בין גברים לנשים, אבל מי שמצוי בעסקים האלה יודע מדוע יש מנמ"רים, מנהלים אחרים ומגייסי כוח אדם שעושים הכל כדי לא לקבל חרדים לעבודה.

בשנתה ה-70 מתמודדת המדינה עם שסעים ומחלוקות בין מגזרים, בהם חילונים ודתיים. נכון, יש בתוך הציבור החרדי פלגים קיצוניים שגורמים לחילונים להתרחק מהם. אלא שאותם פלגים לא מייצגים את כלל הציבור החרדי ואותם 8,000 חרדים שעליהם מדבר פרידמן אינם נמנים עליהם. למעשה, הם נמנים על אלה שמחוללים את השינוי, או המהפכה, אם תרצו. הם מבינים שתורתם יכולה להיות אומנותם, אבל את הלחם לילדים שלהם הם צריכים להביא מעבודה – וזו לא מתנגשת עם לימודים בישיבה.

גיוס העובדים החרדיים תורם גם לחברות

חברות לא מעטות, מוסדות ארגוניים ובתי תוכנה שקלטו חרדים לא מצטערים על כך לרגע. הם מעידים כי מדובר בעובדים מעולים, חרוצים ובעלי יכולות אנושיות גבוהות ביותר. כך גם לגבי נשים. די אירוני לציין שביום שבו בין מדליקי המשואה תהיה רחלי גנות, שמסייעת לשילוב נשים וחרדים בהיי-טק. מספר הנשים החרדיות שרוצות לעבוד אבל לא יכולות גבוה עדיין, למרות מיזמים ותיקים כגון תלפיות של ג'ון ברייס.

ערב יום העצמאות, יש ציפייה לחשבון נפש מהמעסיקים השונים, שמקוטלגים כ-"חילוניים". כשמדברים על מאבק בכפייה דתית ובסובלנות, הכוונה היא לשני הצדדים. כן, גם החילונים חייבים לגלות פתיחות ולנסות לקלוט חרדים. לא צריך להלביש לצורך כך כיפות על ראשיהם של כל העובדים. עם קצת מחשבה והשקעה לא גדולה אפשר לספק להם מתחמי עבודה המתאימים לאורחות חייהם, ולתת להם פתרונות סבירים בכל מה שקשור למזון ומקומות לקיום תפילות. יש ארגונים שזה כבר קיים בהם, לא צריך להמציא את הגלגל. כל מה שצריך זה רצון טוב.

ברמה האסטרטגית, יש כאן לקונה חמורה ביותר במשילות ובניתוב כוח האדם לענף ההיי-טק. כאן צריכה להיכנס לתמונה הממשלה. לא יעלה על הדעת שהממשלה מקיימת דיונים על ייבוא של עובדים מחו"ל כדי לענות על המחסור בכוח אדם בתעשיית ההיי-טק, אבל לא עושה את המינימום להעסקת עובדים ישראליים ממגזרים שכיום כמעט שלא באים לידי ביטוי בענף, כמו חרדים. שלא לדבר על משרדי הממשלה והמגזר הציבורי בכלל. יותר מפעם אחת נקבעו מכסות של שילוב בני מגזרי מיעוט במכרזי ופרויקטי הממשלה, אבל שום דבר לא השתנה, כי אף אחד לא אוכף את זה. הרבה יותר קל להגיד אין כוח אדם ולייבא עובדים יקרים מאשר לקלוט 8,000 מהנדסים ואנשי היי-טק שיושבים בבית.

השורה התחתונה: בשנתה ה-70, ישראל מתגאה בהיותה אומת החדשנות ומיחצ"נת את עצמה ככזו, אבל כלפי פנים היא מתנהגת לעתים כאחרון השבטים אי שם – וחבל.