פסיקה בארצות הברית: משטרה חייבת צו בכדי לאתר מיקום ניידים
הפסיקה התקדימית של בית המשפט העליון - שאוסרת על שוטרים וחוקרי משטרה לאסוף או לאתר את מקום הימצאם של מכשירי טלפון בלי אישור בית משפט - מהווה את תחילתו של עידן חדש בכל הקשור בפרטיות המשתמש מול החוק בארה"ב, ואולי גם בכל העולם המתקדמות
בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע ביום ה', בהצבעה שתוצאתה 5-4, כי נתוני הטלפון הסלולרי מוגנים על ידי התיקון הרביעי לחוקת המדינה. ההחלטה מהווה ציון דרך וניצחון גדול במאבק להגנה על נתונים אישיים, במסגרת זכויות האזרח כנגד חיפוש דיגיטלי בלתי סביר או השתלטות על מידע אישי.
לפסיקה תהיה השפעה עמוקה על אכיפת החוק ועל יכולת הממשלה לקבל, ללא צו, מידע אישי ומזהה באופן רטרואקטיבי – כמו למשל את המיקום הכללי של אדם מסוים בזמן נתון, כפי שאותר על ידי ספקיות שירותי הטלפון הסלולרי שלו.
הניידים כ"דוקטרינת צד שלישי"
במקרה הספציפי שנדון בבית המשפט – ארצות הברית נגד קרפנטר – הממשלה היתה מסוגלת להשיג כ-3 חודשים של רשומות מעקב טלפוני (שבעצם רק מראים את המיקום של ה-Ping שהתקבל מהמכשיר אל מגדלי הספקית בכל זמן או תאריך נתון) על הנאשמים, שנחשדו בשוד. התובעים השתמשו במידע שאספו בכדי לשכנע את המושבעים שהחשודים נמצאו במקומות מפתח הקשורים לפעילות הפלילית שבה נחשדו.
רשויות אכיפת החוק לא היו זקוקות לצו בכדי לקבל מידע זה, הודות לסעיף "דוקטרינת צד שלישי", המונע את ההגנות המוקנות לאזרח מטעם התיקון הרביעי, במידה שהוא חלק את המידע עם צד שלישי – בין אם זה אדם או חברה.
הפרשנות של הממשלה לדוקטרינות צד שלישי התייחסו עד כה אל הטלפון הסלולרי כספק שירות כצד שלישי לגיטימי, ללא קשר לעובדה שהלקוחות לא יכולים להשתמש במכשירים אלה בכלל מבלי לתקשר את המידע הזה. במקרים קודמים עד היום מידע שכזה כבר הפליל או "שבר" נאשמים.
עידן חדש לפרטיות המשתמש
אלא שכעת, החלטת בית המשפט העליון מכירה מעתה בהיעדר הסכמה אמיתית (לפחות בכל הנוגע בשיתוף נתונים) בהתייחס לעידן הדיגיטלי המודרני. לפי הפסיקה, עצם היות האדם חלק מקבוצה המשתפת נתונים עם צדדים שלישיים – כמו למשל לקוחות שחולקים את הדטה שלהם עם צד שלישי שהוא אפל (Apple), או פייסבוק (Facebook), גוגל (Google), או כל חברה אחרת שאוספת נתונים שלהם – לא צריך לעמוד כנגדו בעת חקירה או בבית משפט.
"אנחנו מסרבים להעניק למדינה גישה חופשית למאגרי מידע של ספקיות אלחוט שכוללים מידע פיזי (מיקום – ג"פ)", קבע בית המשפט העליון כחלק מפסק הדין. "העובדה שמידע זה נאסף על ידי צד שלישי אינה הופכת אותו לפחות ראוי להגנת התיקון הרביעי".
בית המשפט הוסיף וקבע כי התפיסה של הממשלה את רשומות הנייד במקרה המסוים הייתה צריכה להיות מוגדרת כ'חיפוש' לפי התיקון, ולכן היא מחייבת צו בית משפט.
ראוי לציין כי הפסיקה לא מונעת מהממשלה לקבל גישה למידע הזה בדרכים אחרות. גורמי אכיפת החוק מאלצים לעיתים קרובות את חברות הטלפון או את המשתמשים לפתוח את הטלפונים שלהם לחיפוש, ואבל כעת יכולים אזרחי ארה"ב לדעת שבכדי לקבל את רשומות המיקום נזקקים הסוכנים הפדרלים למעשה לצו חיפוש שהתקבל באופן רשמי על ידי בית המשפט.
תגובות
(0)