מאחורי הדו"ח של המבקר על הרשויות

דו"ח מבקר המדינה על השלטון המקומי שפורסם אתמול (ב') לא עסק ישירות בהיבטים של תקשוב. עם זאת, מסקנותיו, והדרכים לתקן את הליקויים, צריכות להיות מבוססות על שילוב מושכל והשקעה בטכנולוגיה ובמערכות מידע.

כך, למשל, בנושא ההיערכות לשעת חירום. המבקר מתייחס לצדדים הפיזיים של המבנים והמקלטים ברשויות השונות. אלא שברשות מקומית יש גם מבנים לעסקים, משרדים ומבני ציבור. בהוראות שפיקוד העורף הוציא השבוע, כהיערכות לשעת חירום, נכללה גם עצה לא שגרתית: לגבות את המידע במחשב. זה לא במקרה. כל בר דעת מבין כי הרס של מבנים בעקבות אסון לא מסתכם רק בנזק הפיזי, או חלילה – בפגיעה בנפש.

מרכזי העסקים, כמו גם השירותים שהעירייה מספקת לתושביה, מבוססים על פלטפורמות דיגיטליות, מערכות מידע, תקשורת, תשתיות חכמות המנתבות רמזורים ועוד שורה ארוכה של שירותים חיוניים, שבלעדיהם אף מקום ישוב אינו יכול לתפקד.

הפסקת פעילות מערכת הרמזורים בתל אביב או ירושלים משמעה שיתוק של חצי מדינה, בלא קשר לריחוק הגיאוגרפי ממקום האסון. האם הרשויות המקומיות בכלל יודעות מה מצב הגיבוי והשמירה על המידע שמצוי באותם מבנים שחלילה ייפגעו?

והרבה יותר חמור מזה: עד כמה הרשויות מוגנות מבחינת גיבוי המידע הקריטי שיש ברשותם? היכן הן מאחסנות אותו? מהו פרק הזמן שייערך עד שהמידע הזה יוכל להיות משוחזר? למערכות המידע ולנתונים העדכניים שקיימים ברשויות המקומיות ובמוסדות הסמוכים אליהן יש לעתים ערך קריטי להצלת חיי אדם. המדובר, במיוחד, במידע גיאוגרפי, שממפה רחובות ומבנים. עוד יש לשאול: מה עושים עם הנתונים האלה? אילו ניתוחים וחיתוכי עומק שניתן לעשות בעזרת כלי BI אכן נעשים ברשויות?

את כל ההיבטים הללו המבקר לא בדק. אולם, אפשר לצפות מראשי הרשויות המבוקרות שבבואם לתקן את הליקויים הללו – וכמה שיותר מהר – הם יקחו בחשבון את מרכיבי ה-IT של הרשות, ברמה הכוללת של העיר, ברמת העסקים וברמת התושבים.

הדו"ח של מבקר המדינה עוסק בהיבטים נוספים ברשויות המקומיות, בהם בליקויים בקיום מכרזים והתקשרויות, בהקצאת מקרקעין, במתן תמיכות ובאישור תקציבים.

התשובה לליקויים: שקיפות – באמצעות הדיגיטל

המכנה המשותף לכל ההיבטים הללו הוא ליקוי חמור: העדר שקיפות. המענה להעדר השקיפות הוא משפטו המפורסם של המשפטן היהודי-אמריקני ושופט בית המשפט העליון של ארצות הברית לואי ברנדייס. הוא נודע באמרתו מתחילת המאה הקודמת, לפיה "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר". שקיפות פירושה חשיפת המידע לאור השמש, והחשיפה הזו נעשית אך ורק על פלטפורמות דיגיטליות.

פלטפורמות אלה מצויות אצל כל אזרח, מנהל בעירייה, ראש עיר וחברי מועצת העיר, שהם מועצת המנהלים של העיר, "חברי הדירקטוריון" שלה. אבל כאשר לחברי המועצה, שלא לדבר על התושבים, אין מידע אמין ונגיש על כל מה שנעשה בעירייה; כאשר החלטות של ועדות עירוניות ושל מנהלים בכירים נעשות בחדרי חדרים, הרחק מאור הזרקורים – התוצאה היא התמונות העגומות והמבישות של אישי ציבור יושבים על ספסל הנאשמים בבתי המשפט.

המבקר התמקד בכמה רשויות, חלקן גדולות. אלא שמתוך כ-260 רשויות בישראל, פחות מרבע מהן מתנהלות בעזרת מערכות מידע סבירות, שמאפשרות ניהול תקין של העיר. בכל שאר הרשויות המקומיות, תמונת המצב עגומה מאוד.

כיום, בשנת 2018, ישנן בישראל רשויות שאין להן כלל מערכות מחשוב. הכל עדיין מתנהל בדו"חות שמודפסים על ניירות, בלי כל בקרה תקציבית. אין בהן כלים שיודעים לראות את תמונת המצב הכוללת. עקב כך, רשויות אלה מבזבזות מיליוני שקלים, שאין להן, ונכנסות לגירעונות, שבסופו של דבר משולמים מהקופה הציבורית, קרי – המסים שלנו. ובשטח, רמת החינוך, התשתיות ושאר השירותים העירוניים בכי רע, שלא לדבר על המצב הכלכלי של חלק מהתושבים – כי אין עסקים ואין מי שיבוא לקנות. זוהי תמונת מצב אפוקליפטית, והיא לא מאפיינת רק את הפריפריה.

בהעדר בקרה פנימית וחיצונית, טוהר המידות מתחיל להתקלקל. זוהי השלולית שממנה מתפרצים לאחר מכן כל הזיהומים, השחיתויות וניגודי האינטרסים. אלה המובאים לדין הם לרוב אנשים נורמטיביים, שמנסים לעשות את עבודתם נאמנה. אלא שבהעדר כלים מתאימים, שידעו להזהיר אותם, הם עלולים ליפול לבור שמכינים להם בעלי עניין, בעלי כיסים תפוחים.

השורה התחתונה: השלטון המקומי, על ראשי הרשויות המרומיות והעיריות שלו, לא זקוק לדו"ח מבקר המגינה. השלטון המקומי יודע שכדי לשרת טוב יותר את התושבים, כדי לנהל בצורה יעילה את הרשות – עליו לתת משקל מרכזי יותר למנמ"רים ולמנהלי אגפי המחשוב. הם אלו שרואים את התמונה הכוללת, ובידם לסייע להפוך את הרשות לדיגיטלית, שקופה ובעיקר – מאובטחת ובטוחה.