תנו לחיות לחיות – לא להיות על המחשבים שלנו

חברות טכנולוגיה רבות, ובפרט הענקיות, נחשבות למובילות שוק לא רק בתחומי העיסוק הישירים שלהן, אלא גם בזכויות אדם. מרבית החברות הללו מקדישות תשומת לב ומשאבים לקבוצות מופלות או שזוכות לתת ייצוג בתעשיית ההיי-טק – נשים, אפרו-אמריקנים, להט"בים ובישראל גם חרדים וערבים, בין אם באמצעות תכניות ייעודיות או קיום קבוצות של עובדים ממגזרים אלה.

אלא שחלק מאותן חברות נוהגות בדו-פרצופיות, שלא לומר בצביעות, בשני מובנים: יש בהן ששמות את זכויות האדם על ראש שמחתן – אבל רק כשזה נוגע למדינות המערב, ורק בחברה עצמה. כך, למשל, חברות שונות ממשיכות לייצר את המכשירים שאנחנו אוהבים במפעלי יזע במזרח.

המובן השני הוא היחס של אותן החברות לבעלי החיים. גם כאן, ואולי בעיקר כאן, הן רואות את שורת הרווח ולא את הייצור החי. האחרונה שבהן היא HP, שהשיקה בשבוע שעבר מחשב עטוף כולו בעור מעובד של בעל חיים שנרצח כדי לספק את תאוותם של חלק מהצרכנים. לפי החברה, המחשב הזה מיועד ל-"אנשים שיש להם מודעות גבוהה לאופנה". ייתכן שהיא פונה לאותם אלה שאוהבים פרוות – שנלקחות מבעלי החיים בתהליך מזעזע, שאחסוך מכם את תיאורו. לשמחתי, בנושא הפרוות נוהל קמפיין אינטנסיבי של אוהבי בעלי החיים וכאלה שמתנגדים לסאדיזם המזעזע הזה, והוא נחל הצלחה, לפחות חלקית.

אלא ש-HP לא לבד. שיטוט קל באינטרנט מעלה כמה דוגמאות לחברות שמפיקות רווחים נאים מניצול (מילה עדינה מאוד למה שהם עוברים) והרג של בעלי חיים תמימים, שלא עשו כלום לאף אחד, ומהוות דוגמה גרועה בהקשר זה. כך, אתרי קמעונות שונים מוכרים מוצרי בשר וחלב, ושאר מוצרים העשויים מבעלי חיים או נוסו עליהם, ומארק צוקרברג, שמפיץ מוסר בדברים אחרים, אוכל חיות שהוא הרג בעצמו. בכך הוא אמנם מונע מהחיות שמגיעות לצלחתו את עינויי התופת שהיו עוברים עליהן לו היו נלקחות לתעשיית הבשר, אבל הוא עדיין שולל מהן את הדבר הבסיסי ביותר – חיים.

פחות סבל, יותר תועלת כלכלית

חברות ההיי-טק הן חברות עסקיות לכל דבר ועניין, ורוצות להרוויח וכמה שיותר – שזה כמובן לגיטימי. אבל החברות האלה הן גם מובילות דעה ותרבות, שלא לומר משפיעות על חיינו בצורה מכרעת. לכן, יש להן גם אחריות: להביא לעולם טוב יותר – דבר שהן עושות, לפחות לתפיסתן; שוויוני יותר – דבר שהן מבצעות בו מהלכים, אם כי מאוד חלקיים; וחומל יותר. גם על בני אדם וגם על בעלי חיים. עקב כך, כדאי שתסרנה את ידיהן מדברים שהם תוצאה ישירה או עקיפה של עינויים, סבל והרג.

בהקשר של בעלי החיים, יש לזה גם תועלת כלכלית. קחו את YOOX Net-a-Porter – חברת קמעונות אונליין לא ידועה אמנם בישראל, אבל כזו ששווה הרבה מאוד כסף. לפני כמה שנים היא החליטה להוציא את הפרוות מפורטפוליו המוצרים שלה – לא עקב טוב לב אלא כתוצאה מדרישה של לקוחות, כולל כאלה שמוציאים באתר שלה הרבה מאוד כסף.

חברות אופנה נוספות כבר הבינו את התועלת הכלכלית בכך והוציאו את המוצר העשוי כולו עור וסבל מההיצע שלהן. הן לא היחידות: לולי החופש, שבהם התרנגולות לא כלואות בכלובים של מטר על מטר, במקרה הטוב, משגשגים, ורבים שעוברים לטבעונות נוטשים את מוצרי החלב והבשר לטובת הסויה, הטופו ועוד.

גם לחברות הטכנולוגיה יש הרבה מה להרוויח מהפסקה, או לפחות צמצום, של הסבל וההרג, ולו בשל העובדה שרבים מפעילי ותומכי זכויות בעלי החיים נמנעים מלקנות את מה שהחברות ששמן נכרך בהתעללות בבעלי חיים מייצרות, גם אם אלה לא אותם מוצרים. ולאנשים האלה יש כוח – ציבורי וכלכלי, והם יודעים לארגן הפגנות ופעילויות.

בינתיים אין כמעט מחאה נגד HP עקב מחשב העור החדש שלה. אני גם לא יודע האם ועד כמה ייגרם לה נזק כלכלי כתוצאה מייצורו של המחשב. מה שאני כן יודע הוא שהיה נגרם לה רווח גדול אם היא הייתה מייצרת את אותו המחשב ללא סבל והרג – ייתכן שרווח כלכלי, ובטוח שרווח מוסרי.