החדשנות הדיגיטלית בבחירות לרשויות – מעטה מדי ומלאה חורים וסכנות

ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת קיימה אתמול (ב'), בדיונה הראשון במושב הנוכחי, ישיבה שעסקה בהיערכות הגורמים הטכנולוגיים השונים לבחירות המוניציפליות, שיתקיימו בעוד שבועיים בדיוק. כדי לסבר את האוזן עד כמה גדולה מערכת הבחירות הזו, היא כוללת 251 רשויות מקומיות, שאליהן מתמודדים 5,400 איש, מתוכם 850 לראשות הרשויות, הן נערכות ב-12 אלף קלפיות ומספר בעלי זכות הבחירה בהן עומד על 6.6 מיליון איש.

יישום הטכנולוגיה בבחירות לרשויות המקומיות הוא סנונית ראשונה לקראת מה שיקרה בבחירות הכלליות, שיתקיימו לכל המאוחר בעוד קצת יותר משנה. כבר עכשיו ניתן לראות שזה מעט מדי ומאוחר מדי.

החדשנות תבוא לידי ביטוי בדרך בה ינהלו את מערכת הבחירות – בשליטה מרחוק ואונליין, מה שעל פי הגורמים הרלוונטיים ייצור שקיפות. מנמ"רית משרד הפנים, נעמי פרידמן, הציגה בפני חברי הוועדה את המערכת שתנהל את הבחירות ואמרה שהיא תאפשר לכל תושב לדעת ביום הבחירות מה מצב ההצבעה בעירו, ומיד לאחריו לעקוב באופן שוטף ובזמן אמת אחרי התוצאות, עד לרמת הקלפי. המערכת, של חברת אביב, מפלחת וממיינת את פנקס הבוחרים, מוקלדים אליה כל שמות המועמדים, מפקחת על מימון הבחירות ומפרסמת את התוצאות. בקלפיות עצמן נבנתה מערכת פנימית לניהול תהליכי הבחירות, שאת פירותיה יכולים לראות גם אלה שיושבים בוועדת הבחירות המרכזית בירושלים. הדבר נעשה ללא מעורבות יד אדם, מה שאמור למנוע שינוי או התערבות בתוצאות.

צעד ראשון בלבד

אחד החידושים הבולטים הוא מערכת GIS, שכאמור – תאפשר לציבור לעקוב אחר תהליכי הבחירה. אין ספק שזהו צעד קדימה בנושא השקיפות. אלא שזהו צעד ראשון בלבד, וזה לא השביע את רצונם של חלק מחברי הוועדה שנכחו בדיון. ח"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו, למשל, עמדה על כך שהמידע שבוחרים רבים רוצים לדעת עוד לפני יום הבחירות אינו זמין להם. היא התכוונה בעיקר לציבור הגדול שפחות מחובר לטכנולוגיה ועדיין צורך את השירותים בטלפון. כך, אמרה, מוקד המידע של משרד הפנים לא יעיל ולא זמין כל הזמן. אחת הביקורות המרכזיות שלה הייתה על כך שאזרח שרוצה לדעת היכן הוא מצביע חייב לעבור תהליך זיהוי כפול: לתת הן את מספר הזהות שלו והן את תאריך ההנפקה של התעודה. רבים מאתנו, אם לא רובנו, זוכרים בעל פה את מספר תעודת הזהות שלנו, אבל מי יודע את תאריך ההנפקה שלה?

הדברים של ח"כ מלינובסקי הם רק דוגמה לכך שתהליכי חדשנות במשרדי הממשלה מתקדמים בקצב איטי ביותר וגם כשכבר מטמיעים אותם, עדיין יש כשלים, שנוגעים לתחום החשוב ביותר בשירות הציבורי: ממשק המשתמש. לדבר הזה יש קשר ישיר על אחוזי ההצבעה, הנמוכים ממילא בבחירות המוניציפליות – ודאי נמוכים יותר מאשר בבחירות הכלליות.

הלקונה בחוק תעמולת הבחירות לא מטופלת

דבר שקשור לבחירות לרשויות המקומיות ובו הדיגיטל קיים בצורה בולטת הוא התעמולה. החלק הארי של הקמפיינים מבוסס, ברוב המקרים, על הדיגיטל, ובעיקר על הרשתות החברתיות. אלה מביאות (למי שמשלם יותר) את דברי המועמדים לתושבים-מצביעים רבים ומאפשרות קשר בלתי מתווך איתם. אלא שיש כאן גם איום ממשי בדמות הסכנה לכך שיהיה שימוש במשאבי הרשות המקומית וניצולם לטובת קמפיין הבחירות של המועמדים, לרוב אלה שכבר מכהנים. בנייר עמדה שהגישו לוועדה ד"ר תהילה אלטשולר וגיא לוריא, שנשא את הכותרת "החוסן הדיגיטלי במערכת הבחירות", נכתב כי "מבחינה חוקית, המרחב הדיגיטלי של תעמולת הבחירות בישראל הוא מערב פרוע. השינויים הטכנולוגיים המהירים יצרו מצב משפטי לא הגיוני".

מעבר לכך, כמו במערכת הבחירות לכנסת, גם כאן יש אפליה ברורה בין אמצעי התקשורת החדשים לאלה המסורתיים: בעוד שעל העיתונות המודפסת והרדיו (אין בבחירות לרשויות המקומיות תעמולה בטלוויזיה) יש פיקוח הדוק בנוגע לכך, בפלטפורמות הדיגיטליות כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה. ויש לא מקרה אחד ולא שניים של מועמדים, מפלגות וגורמים אחרים שמפרסמים מידע שיש בו פגיעה באנשים ו/או בחוקי הבחירות. לא פלא, אפוא, שפייסבוק הסירה אלפי חשבונות מזויפים, שהפיצו פייק ניוז אודות מועמדים.

השורה התחתונה: העידן הדיגיטלי מאפשר הטמעת חדשנות בתהליכי ניהול הבחירות, אבל בכל מה לתעמולה – הכל פרוץ. התחושה שאתה יצאו משתתפי הדיון אתמול בכנסת הייתה שאנחנו עומדים לפני צונמי דיגיטלי וכמקובל במקומותינו, רק אחרי שזה יקרה – נפיק לקחים. בינתיים, שתי מערכות הבחירות שעומדות לפנינו – לרשויות המקומיות ולכנסת – יתנהלו תחת צל האיומים הכבד הזה.