דובאי: הקשר הביומטרי

פרשת החיסול בדובאי העלתה שוב לסדר היום את נושא הדרכון הביומטרי, וכפועל יוצא – גם את נושא המאגר הביומטרי. מתנגדי החוק העלו בסוף השבוע סרטון ליו-טיוב (YouTube) בו נראה חבר הכנסת מאיר שטרית – המזוהה עם החוק הביומטרי בישראל, על רקע תמונות מהחיסול, המיוחס על ידי גורמים זרים למוסד הישראלי. יוצרי הסרט מסתמכים על פרסום עלום באחד העיתונים בבריטניה, לפיו הדרכונים שאותם מחסלים השתמשו בהם היו דרכונים בעלי שבב ביומטרי, וכי ממשלת בריטניה היא שסייעה למוסד הישראלי להנפיק את הדרכונים.

ממשלת בריטניה כמובן מכחישה את הפרטים, אבל יריביו של ח"כ שטרית, שככל הנראה לא מוכנים לסלוח לו על פעילותו הנמרצת למען החוק הביומטרי, טוענים שעצם החשד הוא הוכחה לכך שמאגר ביומטרי ניתן לפריצה או העתקה – בניגוד להבטחות המחוקקים.

מצד שני, תומכי החוק הביומטרי דווקא יכולים לטעון שהמקרה בדובאי מוכיח את הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לזייף כיום דרכונים ותעודות זהות. ישראל, כפי שהוצג באחד הנימוקים בעד החוק, נחשבת לאחת המדינות המובילות בעולם בזיוף תעודות ודרכונים – עד כדי כך שאפילו בשוק השחור אין לתעודות שלנו שום ערך. כך, תומכי החוק יכולים כעת לנפנף בסיפור של דובאי ולצעוק "אמרנו לכם".

מתנגדי החוק, כאמור, לא מוציאים מכלל אפשרות שהדרכונים של הסוכנים שחדרו לדובאי כללו אלמנטים ביומטריים, והצליחו להערים על המערכות שתפקידן לגלות זיופים שכאלו. כל מי שמצוי ברזי הנושא הביומטרי, יודע שלזייף תווי פנים או חלקי גוף אחרים היא אינה משימה – ספק אם היא בכלל אפשרית.

ערוץ 2 הקרין במוצאי שבת כתבה מאלפת של אילן לוקץ', במסגרתה הוא הפקיד את פניו בידי המאפר ירין שחף, שניסה לשנות את תווי פניו, אחרי שזוהו בצורה ביומטרית על ידי מערכות שיועדו לכך. שחף עמל קשות על מנת לעוות את צורתו של לוקץ', עד כדי הפיכתו לאישה. מובן מאליו שהכתבה לא הראתה במדויק כמה פעמים הצליח לוקץ' להערים על המערכות, אולם בשורה התחתונה המסר היה שזה סיפור לא פשוט בכלל להערים על המערכות הללו.

אבל בשביל להדליף מידע, לא צריך שבבים ביומטריים. ממשלות יכולות להעביר כיום מידע על כל אחד מאיתנו גם ללא ביומטריה. בכלל, משטרים וגורמים בעלי סמכות יכולים לעשות הרבה דברים למען מטרות שונות, כולל העברת מידע אודות האזרחים שלהם. אך מכאן עדיין לא ניתן ללמוד דבר חדש על רמת האבטחה של המאגר הביומטרי וסיכוייו להיפרץ.

וישנה עוד נקודה מעניינת בסיפור הזה: העובדה שהעולם עובר לאמצעי זיהוי ביומטריים ודיגיטליים למיניהם, מעמידה ללא ספק אתגר חדש בפני ארגוני הביון. אפילו כיום, עם כל האמצעים המתוחכמים שמאפשרים לזייף תעודות למיניהן, זה עדיין לא טיול בית ספר – אז על אחת כמה וכמה זיוף תעודה ביומטרית. אחת הסיבות לכך היא הרישות – השיתוף במאגרי מידע בין מדינות, שדות תעופה, רשויות ביטחון וכו'. גם הופעתן של רשתות חברתיות, המותחות את נושא הפרטיות לקצוות חדשים, מקשה לא מעט על פעולות מסוג אלו.

על כן, אפשר בהחלט להסיק שדווקא בזכות מאגרים ביומטריים, בהנחה שהממשלות לא יאפשרו את דליפתם, חיינו יהפכו למעט יותר בטוחים ופרטיים.

דבר אחד בטוח: העשור הנוכחי יהיה ללא ספק אחד העשורים הטכנולוגיים ביותר שידעה האנושות. רשת האינטרנט, מעבר מידע על גבי פלטפורמות חדשות וחדירת הסלולר – יהפכו את הכפר הגלובלי שלנו לשכונה קטנטנה שבה כולם מכירים את כולם ורואים את כולם – עם או בלי ביומטריה.