ההחמצה של מיקרוסופט

ב-12 בנובמבר 2000 הציג ביל גייטס דגם אב של טאבלט ואמר ש-"ה-Tablet PC מייצג את הקפיצה ההתפתחותית הגדולה הבאה בעיצוב ובפונקציונליות של המחשבים האישיים (PC)". אבל היוזמה של מיקרוסופט לא המריאה, עד שדווקא אפל השיקה את ה-iPad ב-2010, והוא אומץ על ידי הצרכנים בהתלהבות.

כמה בעיות הכשילו את החדשנות של מיקרוסופט. הראשונה הייתה העובדה שהחברה השתמשה במערכת ההפעלה Windows – שעוצבה לשימוש עם מקלדת ועכבר – וניסתה להתאימה לממשק של מסך מגע/עט. המשתמשים לא התלהבו. מכשיר שונה זקוק לממשק שונה, ובתחום הזה החברה לא חידשה. בנוסף, מיקרוסופט השאירה את עיצוב החומר לשותפי ה-OEM שלה, שלא הצטיינו דווקא בעיצובים חדשניים. רוב המכשירים היו גדולים, כבדים ויקרים, והעט שצורף להם לרוב אבד. כך העלו אבק הטאבלטים הראשונים של מיקרוסופט – אם במחסנים ואם על איזה מדף נשכח בבתי הרוכשים האמיצים.

כמה שנים מאוחר יותר, במהלך ראיון, הסביר גייטס כי "סטיב ג'ובס עשה כמה דברים טוב יותר ממני. העיתוי, עבודת ההנדסה – כל החבילה… הטאבלטים שעשיתי לפני כן לא היו כל כך דקים, הם לא היו ממש מושכים".

מזל טוב ל-Windows

אפשר לומר שה-10 בנובמבר 1983 לא היה בדיוק יום הולדת, אלא יותר היום שבו הודיעה מיקרוסופט שעומד להיוולד לה מוצר חדש. ביום זה ערכה מיקרוסופט אירוע חגיגי ב-Helmsley Palace Hotel בניו-יורק והציגה את Windows, שבראשית דרכה כונתה "מנהל ממשק" (Interface Manager) – ממשק משתמש גרפי למערכות מבוססות DOS. ביל גייטס הבטיח אז שהמערכת תהיה זמינה באפריל 1984, אבל באיחור אופנתי, היא הושקה רק ב-20 בנובמבר 1985, בשמה החדש – Windows, כאמור. זאת, לאחר שרולנד הנסון הצליח לשכנע את גייטס שהשם הזה מוצלח יותר.

הגרסאות הראשונות של המערכת לא זכו להתלהבות גדולה, ורק כשהושקה גרסה 3 החלה הפלטפורמה לצבור תאוצה בקרב משתמשים ברחבי העולם.

ביל גייטס. צילום: מחלקת DFID הבריטית, מתוך ויקיפדיה

אין ספק שגייטס היה מודע לכמה רווחי יכול להיות ממשק משתמש מוצלח למחשבי יבמ ותואמיהם, בייחוד כשראה את הפריחה של אפל עם דגמי הליסה והמקינטוש שלה, שכללו ממשק משתמש מדהים.

בספטמבר 1985, קצת לפני שהושקה Windows לשוק, הזהירו פרקליטי אפל את גייטס שהמערכת שלו מפרה זכויות ופטנטים של מרשתם, ושהחברה שלו גנבה ממנה סודות מסחריים. בתגובה, החליט גייטס להציע לאפל הסכם רישוי לשימוש בתכונות מסוימות של מערכת ההפעלה שלה. אפל הסכימה, וההסכם נחתם.

למרות זאת, ב-1988 הגישה אפל תביעה נגד מיקרוסופט, לאחר שזו השיקה את הגרסה הבאה של Windows, בטענה שזו הפרה את ההסכם ביניהן. לאחר ארבע שנים של מאבקים משפטיים, מיקרוסופט ניצחה במאבק.

עד 1997 הצליחה Windows, אז כבר בגרסה 3.X, להפוך למערכת ההפעלה מספר אחת המותקנת במחשבים אישיים.

מקרר לא חשמלי

ב-11 בנובמבר קיבל אלברט איינשטיין – כן… ה-אלברט איינשטיין – פטנט בארצות הברית, יחד עם ליאו סילארד, שהיה סטודנט שלו כמה שנים לפני כן באוניברסיטה הטכנית של ברלין, על מקרר שהופעל שלא באמצעות חשמל. המקרר של איינשטיין ניצל מקור של חום כדי לייצר את האנרגיה הדרושה לשם קירור.

באותה העת, על אף שהיה נייד, עשוי מחומרים זולים וחלקים לא נעים, פעל בשקט והיה מאוד אמין, הוא לא זכה להצלחה – בשל השימוש שנעשה בו בגזים רעילים כאמוניה, שבמקרה של דליפה יכול לסכן חיים. גם יכולת הקירור ברמה הדרושה היוותה עדיין סימן שאלה.

בובה של אלברט איינשטיין במוזיאון השעווה באיסטנבול. צילום: Grey82, BigStock

איינשטיין נטל על עצמו את המעורבות בפיתוח כדי לעזור לסטודנט שלו לשעבר, תוך ניצול הידע שרכש בשנים שבהן עבד במשרד הפטנטים בשווייץ.

המקרר לא יצא לשוק מיד עם המצאתו, אך זכויות לשימוש בעקרון הפעולה שלו נמכרו לאלקטרולוקס, חברת ענק שבדית לייצור מכשירי חשמל לשימושים ביתיים. הכסף שניתן לסילארד תמורת זכויות השימוש אפשר לו להמשיך במחקריו עוד שנים אחדות.

בסופו של דבר, המקרר של איינשטיין וסילארד לא יוצר לשימוש המוני, עקב המעבר לשימוש בגז הפריאון במשאבת הקירור – גז שאינו רעיל כמו האמוניה. אלקטרולוקס עדיין משתמשת בטכנולוגיה הזאת, אך לא למטרת מקררים לשימוש המוני, אלא יותר לשימושים קלים, כמו בקרוואנים, ביאכטות, במקררים מיוחדים לשימושים רפואיים ובמקררים קטנים לבתי מלון.