"התושבים לא מעוניינים בערים חכמות – אלא בערים נוחות ובטוחות"

"עיר חכמה היא מושג מעורפל, שאומר מעט מאוד למעט מדי אנשים", אמר ד"ר אייל יניב, ראש הפקולטה למינהל עסקים ומנהל המכון לערים חכמות באוניברסיטת בר אילן. בדבריו בכנס הערים החכמות של אנשים ומחשבים, שנערך באחרונה, ציין ד"ר יניב מחקר שערך המכון, שמצא כי רק 20% מהאוכלוסייה יודעים להגדיר מהי עיר חכמה לדעתם. אלה שהגדירו מהי עיר חכמה נתנו תשובות מגוונות, בהן חיישנים ומצלמות, פגיעה בפרטיות, תחנות אוטובוס חכמות, רכבת קלה, מוקדי שירות אוטומטיים, רכב אוטונומי, עיר ירוקה ועוד.

לדבריו, "רק אחוז מאוד קטן מאלה שענו שהם יודעים מהי עיר חכמה ידעו לתת הגדרה שדומה בצורה כלשהי להגדרות השגורות של המושג, כמו שיפור איכות חיים באמצעות טכנולוגיה". עוד ציין ד"ר יניב כי רק 12% מאלה שיודעים מהי עיר חכמה ציינו שהיותה של העיר כזו תשפיע על שיקוליהם היכן לגור.

הוא אמר כי "אחת ממסקנות הביניים של המחקר היא שתושבי הערים לא מעוניינים בעיר חכמה, אלא בעיר נוחה, בטוחה, נעימה, נקייה וירוקה – ואת הצרכים האלה חובה על הרשויות המקומיות לספק. טכנולוגיה היא אחת הדרכים שמאפשרות לעשות זאת, כאשר המיקוד צריך להיות בתושב ובתהליך של שיפור מתמיד של איכות החיים. היעד צריך להיות מתמשך, שפועל באופן קבוע, להפיכתה של העיר לחכמה יותר. לשם כך, יש צורך בתכנית אסטרטגית, המתמקדת בפערים ובצרכים הספציפיים של תושבי העיר, ומציעה פתרונות מתקדמים תוך שימוש אופטימלי במשאבים".

ד"ר יניב ציין שכדי להפוך את העיר לחכמה יותר צריך ללמוד, וממקורות שונים, "וכאן המקום שאנחנו יכולים לתרום". הוא סיפר ש-"הפכנו את הקמפוס שלנו למעבדה חיה. הקמפוס מתנהג כמו עיר קטנה – כמעט כל הנושאים המטופלים במסגרת עירונית באים בו לידי ביטוי, כמו תחבורה, מקומות חניה, פינוי אשפה, זיהום אוויר, מים והשקיה. קראנו לספקי טכנולוגיה להציג את פתרונותיהם וכ-40 מערכות שונות כבר מותקנות ברחבי הקמפוס. פנינו גם לערים שמעוניינות להצטרף למיזם הזה, ויש לנו כבר 13 ערים שותפות".

הוא ציין פרויקטים שערים עושות עם האוניברסיטה, בהם שימוש בנתונים עירוניים ברמת גן למחקר מדעי בתחומים שונים, וטיפול בזיהום אוויר בסביבת מוסדות חינוך בקריית אונו.

כיצד להחכים את הערים?

ד"ר עדנה פשר סיפקה תובנות כיצד להחכים את הערים. היא הקימה לפני כמה שנים את המכון הישראלי לערים חכמות, וכיום משמשת כיו"רית שלו. המכון הוא עמותה שייעודה למלא את הוואקום שנוצר בין ספקי הטכנולוגיה שמעוניינים לספק את פתרונותיהם ובין העיריות, שמעוניינות להחכים את העיר שהן משרתות.

ד"ר עדנה פשר, מייסדת ויו"רית המכון הישראלי לערים חכמות. צילום: ניב קנטור

בדבריה סיפרה ד"ר פשר על פרויקטים שהייתה שותפה להם, בהם הקמת כביש 6 ודיגיתל בתל אביב. "מהפרויקטים האלה למדתי מה צריך לעשות כדי להפוך את העיר לחכמה: מעורבות תושבים היא הכרחית, יש לעבור לתפיסה ממתגת, ולהימנע מפרויקטים ארוכים של אנליזה ותפיסה אסטרטגית עתירי זמן וכסף. חשוב לבנות קונספט ולבצע פרויקטים מהירים שמובילים להצלחות מהירות. כמו כן, יש צורך בשיתופי פעולה, מודלים עסקיים חדשניים, שימוש בדרכים שונות, אוריינות דיגיטלית וקהילה חזקה, שבזכותה נפתרות בעיות".

"עיר חוסן"

פרופ' אבי דגני, נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה, מיקד את הרצאתו באסטרטגיה, GIS אנליטי ויצירת עיר חוסן. לתפיסתו, הקמת עיר חכמה אפשרית רק באמצעות בניית אסטרטגיה, המבוססת על ניתוח נתונים. "אנחנו מעלים דטה לרמה של מידע באמצעות אנליזה, ויודעים אילו נתונים צריך לאסוף למטרות מסוימות ואיזו אנליזה הופכת אותם למידע – מה שמאפשר לקבל החלטות לגבי גיבוש האסטרטגיה. בנוסף, אנחנו מעצימים את המידע בעזרת GIS בשיטות המרחב החופשי, המאפשרות למפות את תוצאות הסקרים הודות לתוכנות מתקדמות שאנחנו מעמידים לרשות המנמ"רים העירוניים, המבוססות על ידע מקצועי וניסיון מחקרי ותכנוני רב שנים".

פרופ' אבי דגני, נשיא קבוצת גיאוקרטוגרפיה. צילום: ניב קנטור

עיר חוסן, לדבריו, מוגדרת בקרן רוקפלר כעיר צודקת ושוויונית, מקיימת (בדגש על תחבורה), מוכנה להתמודד עם מפגעי טבע ואדם, וצומחת ומשגשגת כלכלית. הוא ציין כי לכל אחד מהתחומים האלה יש פתרונות מתאימים.

תרחישים לחוד ומציאות לחוד

"במידה רבה", אמר פרופ' יובל פורטוגלי, פרופסור אמריטוס בחוג לגיאוגרפיה בבית הספר על שם פורטר באוניברסיטת תל אביב, "שיח הערים החכמות הוא ניסיון לברר את הטוב, הרע והמכוער שקיים ביצור החדש הזה, שנקרא עיר חכמה. מצד אחד, מטבע הדברים אנחנו מדברים על אוטופיה – איך אנחנו הולכים לפתור את כל בעיות הערים באמצעות ה-ICT, הבינה המלאכותית, האינטרנט של הדברים וכדומה. מנגד, אנחנו רואים דיסטופיה עירונית – כלומר, שהנה מתרגש עלינו חזונו הקודר של ג'ורג' אורוול בספרו 1984, שבו, במקום הדיקטטורות שמחלקות את העולם ביניהן, יש דיקטטורות מסוג חדש שכולנו מכירים, והן 'האח הגדול' האמיתי, והיעיל הרבה יותר מזה של אורוול".

פרופ' יובל פורטוגלי, פרופסור אמריטוס בחוג לגיאוגרפיה בבית הספר על שם פורטר באוניברסיטת תל אביב. צילום: ניב קנטור

"באשר לאוטופיה", ציין, "ברור שהטכנולוגיה אינה מהווה פתרון לכל בעיות העיר, ובאשר לדיסטופיה – גם כאן היו דברים מעולם, והחרדה מפני טכנולוגיות חדשות מלווה את החשיבה האנושית מראשיתה. לכן, השאלה אם זה טוב או רע אינה מעניינת, מכיוון שהתשובה ברורה מאליה – זה תלוי בשימוש שבני האדם יעשו בטכנולוגיה. אם לשפוט על פי ההיסטוריה, זה יהיה גם לטוב וגם לרע".

"ובכל זאת, עולה כאן שאלה מעניינת, הנוגעת במהות הטכנולוגיה החכמה ובשינוי שהיא עשויה להביא במבנה העירוני", הוסיף פרופ' פורטוגלי. הוא תיאר את השינוי כמעבר ממערכת מורכבת והיברידית למערכת היברידית משולשת, כאשר מצטרפים אליה חפצים שהופכים להיות סוכנים אנושיים. אבל תרחישים לחוד ומציאות לחוד. לדבריו, "המציאות עשירה הרבה יותר מהתחזיות לגביה, ומאחר שהעיר היא מערכת מורכבת, שתהליכיה בלתי הפיכים – היא לא בת חיזוי".