"כתיבת ספר היא כמו פיתוח תוכנה – עובדים מלמעלה למטה ומבצעים הרבה מאוד QA"

את אלדד אילני אני מכיר הרבה שנים. אנו מכירים עוד מתחילת שנות התשעים – תקופה בה עבדנו יחד בג'ון ברייס מערכות המיתולוגית, מתוכה ערן לסר ואני הקמנו את ג'ון ברייס הדרכה – היום חלק מקבוצת מטריקס. באחרונה הפתיע אותי אילני, כשסיפר לי שהוא עומד להוציא ספר. כעת, כשהספר יוצא לחנויות הספרים, החלטתי לשאול אותו כמה שאלות.

קודם כל – מי אתה, אלדד אילני?
"בשנתיים וחצי האחרונות אני ראש תחום בחברת כללביט, האחראי על מערכת התביעות, ה-ERP וה-CRM. ב-26 שנות הוותק שלי במערכות מידע, ביליתי כמעט עשר שנים בג'ון ברייס מערכות, הייתי ראש אגף בילינג ו-CRM ב-013-ברק, סמנכ"ל מערכות מידע באופק העולם החדש, ראש אגף בילינג בפרטנר וראש תחום יישומי סאפ בנס טכנולוגיות. אני חיפאי במקור, רמת אביבי מאז האוניברסיטה, נשוי ואב לשלושה ילדים, להם גם מוקדש הספר. אחרי תואר ראשון, בוגר ממר"ם ויוצא יחל"ם".

מה גורם למנהל בכיר ב-IT לכתוב ספר ילדים?
"קודם כל – הצורך לכתוב. כמו שיש כאלה שצריכים ספורט וכאלה שצריכים לצייר – אני צריך לכתוב. חוץ מזה, הכיף שיש בפידבק. אני נהנה מתגובות לסיפורים שאני כותב. בקשר לספר ילדים, האמת היא שהתחלתי, ואני עדיין כותב בעיקר למבוגרים, אבל לפני כמה שנים, כחלק מהכיף שלי עם בני הצעיר (יובל, אז בתחילת בית הספר היסודי) כתבתי לו שלושה ספרים. אחד מהם הוא 'הסיפור המושלם' שיוצא עכשיו".

על מה הספר?
"הספר מספר על איך אני מספר ליובל בני סיפור בן משפט אחד ('פַּעַם אַחַת, בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאוֹד, חַי לוֹ נָסִיךְ, וְהוּא אָהַב מְאוֹד אֶת הַנְּסִיכָה, וְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ, וְהֵם חָיוּ בְּאשֶׁר וָעשֶׁר') ואיך הוא מתפתח לסיפור עלילה סבוך על ידי פינג פונג ביני – האבא המספר, לבנו – בני".

אילו ספרים אהבת וקראת בילדותך?
"את הרדודים ביותר: 'חסמב"ה', 'השביעיה הסודית', 'החמישיה הסודית' ו-'הספורטאים הצעירים'. למרות זאת, היו גם איכותיים יחסית, כמו פוצ'ו ('המורה שמילקיהו', 'חבורה שכזאת'), קרל מאי ('וינטו', 'יד הנפץ') ואריך קסטנר ('פיצפונת ואנטון', 'אמיל והבלשים', 'שלושים וחמישה במאי')".

מה הקשר בין כתיבת ספר לתהליך פיתוח תוכנה ובניית מערכת מידע? האם יש קווי דימיון?
"למרות שהשאלה נראית משונה, האמת היא שזו שאלה מאוד מעניינת. אורי אדלמן ז"ל, חברי היקר שנפטר, התחיל גם הוא כאיש מחשבים. הוא נהג לפתח את הספרים שלו בצורה מאד מתמטית: קודם כל תכנון על או תיחום. הוא קרא לזה סינופסיס… אחר כך הגיע שלב העיצוב – חלוקה לפרקים ותקציר של כל פרק בחמש שורות. בסוף – היתה הכתיבה עצמה. היו לו גם אקסלים מסובכים שתיארו את ציר הזמן שהוא כתב, ומה עושה כל דמות. הוא ניסה ללמד אותי את הטכניקה הזאת, אבל אני הרבה יותר אינטואיטיבי. אני נוטה גם לכתוב סיפורים קצרים – כאלה יש לי עשרות – והם לרוב מתחילים מסיטואציה ספציפית, מתמונה שיש לי בראש או ממשפט. כשמדובר על משהו יותר ארוך, צריך פיתוח דומה למה שאורי עשה – להתחיל מתקציר ולפתח עוד ועוד. קצת כמו פרויקט תוכנה. הדבר המשותף הבטוח בין תוכנה לכתיבה ספרותית הוא נושא ה-QA. כמות האינטראקציות שעושים לטקסט, והפינג-פונג מול העורך היא מדהימה".

איך ספר נולד? וספציפית יותר: ואיך ספר ילדים נולד?
"אין לי מושג איך ספר נולד. אתה ואני הרי מתבדחים תמיד על יכולת ההצגה שלנו, כשאנחנו אומרים שמספיק שיגידו לנו איפה מציגים, כמה זמן ומה הנושא – ואנחנו נסתדר; אז זה די דומה בכתיבה. ברור לי שכשאני אתיישב מול המקלדת – משהו ייצא שם. לא יודע איך בדיוק. התחלתי לחשוב שיש משהו קסום בין האצבעות למקלדת, שאני כמעט צופה בו מהצד. הכי קרוב שאני יכול להגיד זה שיש רעיון ומפתחים אותו.

במקרה של 'הסיפור המושלם', תמיד עניין אותי מה כל כך בעייתי בלספר סיפור של 'פעם אחת בארץ רחוקה… והם חיו באושר ועושר', ואיך מתפתח סיפור שלם ממשפט כזה. על זה כתבתי את הספר הזה.

בקשר לשאלה מה ההבדל בין כתיבה למבוגרים ולילדים – אני חושב לילדים כותבים בדיוק כמו לגדולים. לפחות לגביי זה נכון. ככה כתבתי את הספר הזה. הוא לא מתחנף ולא 'יורד' לרמת הילד – לא מבחינת השפה ולא מבחינת הרעיון. כמו שאמרתי קודם לגבי ה-QA: פשוט כותבים וקוראים ומתקנים שוב ושוב, עד שהספר זורם כמו שצריך. העיקר זה הקצב".

איך כותבים ספר ילדים שנראה על בסיס התשובה הקודמת שלך כתהליך ארוך ומיגע במקביל לעבודה השוחקת בניהול ה-IT?
"הרבה פעמים שאלו אותי את זה – מאיפה אתה מוצא זמן? על זה התשובה שלי היא תמיד: 'איך זה שכמה מידידי הטובים בענף עושים רישיון לסקיפר במקביל ל-11 שעות עבודה ביום? איך אחרים מוצאים זמן לרכב על אופנים או ללכת למכון כושר או לצאת לטיולים?'. יש כאלה שעושים MBA במקביל. הכל עניין של סדר עדיפויות לגבי הפנאי שלנו, ולכולנו יש קצת זמן פנוי. מבחינתי – זה פשוט. גם כשעושים יום עבודה של 12 שעות, אפשר לשבת שעה או שעתיים בבית בסוף היום ולכתוב. שלא לדבר על סופי שבוע, חופשות וכד'. אני משער שלעובדה שאני מאוד מפוקס ויעיל יש תרומה. כל פעם כשאני פותח מייל ומוצא שם עשרות ממתינים, אני חושב על אלה מבינינו שלא יעלים. הרי ללא עבודה יעילה – בחיים לא היינו מצליחים לגמור יום עבודה, גם ב-25 שעות ביממה. לכן, אני מצליח לכתוב גם בזמנים הקצרים והמעטים שאני מפנה. הזמנים הקצרים האלה הם אגב הסיבה שלוקח לי הרבה זמן לסיים ספר".

הכתיבה של הספר היא הקריירה השנייה שלך? אתה רואה את עצמך פורש מתחום ה-IT לטובת הספרות?
"ממש לא. אני מאוד נהנה מהשילוב ואוהב את מה שאני עושה בעבודה – מהיצירתיות, מהיישומים ומהעליות לאוויר. במקביל, אני נהנה לכתוב בלילות או בסופי השבוע. אורי אדלמן ז"ל, היקר באדם, פרש מדיגיטל, אבל גם זה קרה רק אחרי שפרסם ספר שני או שלישי. וגם אז – עדיין עבד במקביל בהדרכת מערכות מידע".

היו אנשים בקהילת ה-IT שעזרו לך בכתיבת הספר? איך הסביבה שלך בעבודה הגיבה לנושא?
"היו כאלה שקיבלו טיוטות וקראו, אבל ממש לעזור? לא. האחרון שעזר לי היה אורי, אבל הוא לצערי לא איתנו כבר כמה שנים. תגובות הסביבה ב-IT היו חמות. מצד אחד מופתעים ומהמצד השני – נורא מפרגנים".

אילו טיפים אתה יכול לספק לאנשי קהילת ה-IT במימוש החלום הזה, של כתיבת הספר?
"כמו כל דבר בחיים, אם אתה מאמין בעצמך – אל תרים ידיים. יש לי ערימה של קרוב לשלושים מכתבי דחייה מהוצאות ספרים שונות לגבי שלושה ספרים שונים ששלחתי. אתה יודע מה? 30 זה די מעט. והייתי ממשיך עד 100. בדיעבד, אחרי שכן התקבל הספר בהוצאת כינרת, מסתבר שרוב כתבי היד בכלל לא הגיעו לעורכים, אלא נעצרו אצל לקטורים, שמקבלים טונות של ספרים לקריאה וסינון ראשוני לפני בית ההוצאה. בסופו של דבר, צריך המון מזל. מספיק לקטור אחד שיקרא וייהנה, ואחריו עורך שיסכים עם דעתו, ואתה בדרך".