הטרנספורמציה הדיגיטלית בעולם הבילינג מתחילה בקוד פתוח

שוק הבילינג, שנחשב לאחד השווקים היותר מסורתיים ושמרנים, חווה בשנים האחרונות גם הוא את סממני החדשנות המשבשת, שהיא אחד המנועים החזקים לטרנספורמציה הדיגיטלית. עד כה השוק הזה נשלט על ידי מספר יצרנים, ששירתו את מפעילי חברות הטלפון, הסלולר, חברות האשראי וככלל, ארגונים בתחומי העסק לעסק (B2B) והעסק ללקוח (B2C). המאפיין המרכזי של מערכות אלה הוא שהן שייכות לקטגוריה של מערכות לגאסי, שמתקשות מאוד לענות על הצורך של הארגונים להגיב ולהשתנות בקצב מהיר, בהתאם לדרישות השווקים שבהם הם פועלים.

דו"חות של חברות מחקר ואמצעי תקשורת כמו פורבס ו-IDC מציינים כבר כמה שנים שהשוק הזה עובר טלטלה ונכנסים אליו שחקנים חדשים, שפיתחו מערכות מבוססות קוד פתוח וענן.

את המגמה הזו זיהו לפני שש שנים שני יזמי היי-טק מישראל, שהצליחו לפתוח את מערכות הבילינג הסגורות ולפתח מערכת בילינג מבוססת קוד פתוח. מדובר בעופר כהן, שני דלל וערן אוזן, שהקימו את חברת ביל רן. הצטרף אליהם קובי ליף – יזם שהיה מנכ"ל של חברות היי-טק גדולות, ומשמש בתפקיד סגן נשיא לשיווק ומכירות.
כיום, לאחר שש שנים של פעילות, יש לחברה מערכות שמשרתות עשרות אלפי לקוחות, בהם 10 מפעילי טלקום באירופה ובישראל. בארץ מדובר בגולן טלקום, 019, אקספון/We4Go ופלאפון, במסלול הפרי-פייד שלה.

"ההתחלה הייתה בכלל בחברה שהקמתי יחד עם שותף למתן שירותי מיקור-חוץ", סיפר כהן. "בדרך זו הגענו לגולן טלקום ואז זיהינו את הצורך של החברה במערכות בילינג משולבות. חצי שנה לאחר מכן, מערכת הבילינג הותקנה בגולן טלקום ואפשרה לה לפרוץ לשוק הסלולר בסערה".

מיכאל גולן, מי שהיה אז הבעלים והמנכ"ל של החברה, היה שבע רצון מהפתרון שקיבל וחיבר את כהן וחבריו עם מונקו טלקום, שם התקינה ביל רן מערכת אחת אחודה.

סוג שונה של סטארט-אפים

ליף אמר שביל רן משקפת סוג שונה של סטארט-אפים. "הפיתוח אצלנו הוא כולו עצמי, ללא מימון של גורם חיצוני, כאשר בשלב מאוד מוקדם היה לנו מוצר ועם זה התחלנו לרוץ", הוסיף. "היעילות היא אחת הסיבות להצלחה שלנו – מדובר בצוות מצומצם, שהצליח בתוך כמה שנים להכניס רגל חזקה לשוק שהוא בדרך כלל נחלתן של יצרניות גדולות".

כיצד זה קרה? הלוא מערכות בילינג, כמו מערכות לגאסי אחרות, נכתבו במשך שנים. לכן, כיצד חברה צעירה יחסית הצליחה לחדור לתחום ומה היא כבר יכולה להמציא שלא המציאו עד עכשיו? לכהן יש תשובה ברורה, לפחות בעיניו. "אין ספק שהיתרון המרכזי הוא פיתוח בקוד פתוח. אף אחת מהמערכות הקנייניות שיש כיום בשוק לא מבוססת על הקוד הפתוח", אמר.

"מעבר לזה", ציין, "אנחנו עובדים על בסיס נתונים שמותאם לסביבה פתוחה, וזה מה שמאפשר לחברות טלקום, למשל, לגדול בצורה לינארית. הן לא חייבות להחליט היום על היקף של רישיונות, תצורות וסביבות עבודה. זה ניתן לשינוי בזמן אפס, מה שמאפשר ללקוח להיות קרוב יותר לביצועים ולמכירות שלו". יתרון נוסף, שנובע מהמבנה של בסיס הנתונים שהמערכת של ביל רן מבוססת עליו (Mongo DB) הוא האפשרות לנהל טוב יותר את הרשומות ולנתח נכון יותר את המידע העצום שמצטבר אצל המפעיל – מה שמוביל אותו לעבוד במהירות ולדלוור את המוצר בזמן. "זוהי נקודה מאוד חשובה ומהווה עבורנו יתרון", אמר.

האם כרטיסי ה-SIM מזרזים את הטרנספורמציה הדיגיטלית?

ליף ציין סיבה נוספת לכך ששוק הביליניג נכנס לטרנספורמציה דיגיטלית. "מערכות כמו שלנו, שמשלבות גם את ה-CRM והאינטרנט, מאפשרות לפנות לקהלי יעד הולכים גדלים, לצעירים שרוצים לקבל מענה מיד ולבד", אמר. "למשל, אנשים שמחליטים בספונטניות לנסוע לחו"ל וצריכים כרטיס SIM באופן מידי. בעזרת כמה פעולות פשוטות במובייל הם מתחברים לספק בהיקפים שהם צריכים, וכשהם רוצים – הם מתנתקים. כל זה נעשה בלי תקשורת עם מוקדן אנושי או עם כל גורם אחר. זהו העולם העתידי של מערכות הבילינג וחברות שלא יבינו את זה, פשוט לא ישרדו".

מה הלאה? כהן וליף מתכננים להגביר את הפעילות של ביל רן באירופה ובאפריקה – שבשתיהן כבר יש לחברה לקוחות – ולהיכנס בקרוב לשוק האמריקני. לצורך כך, הם החלו במסע גיוס הון ראשון מאז שהקימו את החברה לפני שש שנים – תופעה לא שגרתית אצל סטארט-אפים, שנוטים להתחיל לגייס לאחר פרק זמן קצר הרבה יותר. במקביל, הם ממשיכים לפתח כלים חדשים לעולם הבילינג, על מנת להציע את מה שהם מכנים "חבילת טריפל", שמאפשרת ללקוחות להיות גמישים, זריזים וכלכליים ללקוחות שלהם.

המודל העסקי של ביל רן הוא מגוון, ומאפשר ללקוחותיה לשלם על רישיונות תחזוקה או לפי שימוש.

לסיום, אי אפשר לדבר על חברה ישראלית שמפתחת מערכת בילינג מבלי להזכיר את אמדוקס. כהן וליף שומרים על זהירות: "אמדוקס? הם בוודאי שמעו עלינו", אמרו. "בוודאי שגם הם מזהים את המגמות בשוק, כי גם הלקוחות שלהם מבינים שאם הם לא יתאימו את עצמם, הם לא ישרדו".