למה הממשלה לא גובה מספיק מסים מענקיות הטק שנכנסות לישראל?

נטפליקס, אמזון, דיסני ואפל נמצאות רגע לפני חדירה של שירותי המדיה שלהן לארץ, בדרכן לכבוש את שוק הצפייה הישירה, עד כדי דריסה של תעשיות המדיה, התוכן והפרסום המקומיות. זה נקרא אולי חזון בלהות, אבל זה ממש כך. אם להוסיף חטא על פשע, החברות הללו מרוויחות הון שכולו יוצא החוצה ובשורה התחתונה, רובן לא משלמות מסים בישראל. זאת אומרת שאנחנו, אזרחי ישראל, מאפשרים להן להרוויח כאן, כאשר בעוד שאנחנו משלמים מסים על רווחים, הן לוקחות את הכסף שהרוויחו בארץ ישר לכיס של הבעלים, באמצעות מקלטי מס מתוחכמים במדינות אחרות.

ענקיות המדיה והסטרימינג צפויות להיכנס לישראל, לפי כל התחזיות, כבר בשנה הקרובה. יחד אתן יש עוד עשרות ספקיות תוכן אינטרנטי – כולן חברות מחו"ל, שניתן להגיע לסרטים ולסדרות שלהן בגלישה ישירה. לרוב החברות האלה לא רק שאין פעילות פיזית בישראל, אלא אף אין להן צורך בכך. התוכן שהן מייצרות הוא בינלאומי ואפילו אם אנחנו מקבלים כתוביות ותרגום, עדיין הכול נעשה מעבר לים, לרוב בצורה אוטומטית, על ידי רובוטים ואפליקציות רב לשוניות. כלומר: גם החברות הללו לא משלמות מסים בישראל על הכנסות הענק שהן מייצרות על חשבוננו. לעומת זאת, כל ספק ויוצר מדיה ישראלי שחי ויוצר כאן מחויב לשלם מסים על הכנסותיו כבר מהשקל הראשון.

בשנים האחרונות מנסה רשות המסים הישראלית, ללא הצלחה רבה, לחייב את חברות הענק שפועלות כאן, כגון גוגל, אפל ופייסבוק, לשלם מסים על ההכנסות הבינלאומיות שלהן. מאחר שלחברות אלה יש בסיס ומשרדים בישראל, רשות המסים מצליחה אמנם להידבר אותן, אבל באופן חלקי מאוד, מה שמסתכם בכמה פירורים סמליים של תשלום מסים. בוודאי שאין המדובר בתשלום מאוזן ביחס לתשלומי המסים שלי, שלך ושל כולנו, אזרחי ישראל.

ההערכות הן שמדובר בנזק של מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה ולתקציב השנתי, שהיה יכול לשפר את איכות חיינו ואולי אף לעזור לתעשיית המדיה והתוכן המקורית הישראלית. שלא לדבר על תחומים כמו חינוך, בריאות ורווחה.

להוציא שקלים מהכיסים? דבר שענקיות הטק לא ממש מכירות. צילום אילוסטרציה: Wave Movies, BigStock

צרת רבים – אבל אין נחמה

צרת המסים שמשלמות החברות הגדולות לא ייחודית לישראל, אלא משותפת למדינות רבות, וגם הן מנסות להתמודד אתה, בהצלחה חלקית. בשנים האחרונות, במדינות שונות בעולם, בהובלת ה-OECD ובעיקר בעזרת לחץ של חלק ממדינות אירופה, מחוקקים חוקים שיאפשרו לגבות מאותן חברות מסים עבור ההכנסות שלהן מהשירותים שהן מספקות, גם אם הן לא פעילות במדינה הספציפית. הדרך הנכונה לעשות זאת היא על ידי גביית מסים מהחברות לפי מיקום הלקוחות. זאת אומרת שאם לקוח ישראלי עשה מנוי לשירותי הסטרימינג הנפוצים של נטפליקס או של אמזון, הרי שהחברה חייבת לשלם מסים גם בישראל.

התשתית החוקית הבינלאומית כבר קיימת, למשל בדמות הנחיות ה-BEPS של ה-OECD, שישראל חתומה עליהן. מכאן שישראל יכולה להתאים את החקיקה והתקנות המקומיות על מנת להתמודד עם החברות הללו, ללא צורך לתקן את אמנות המס הספציפיות שבין המדינות. קרי, לרשות המסים בישראל יש כבר את הבסיס החוקי ואת ההכוונה הבינלאומית לביצוע.

אז למה זה לוקח זמן ומה מעכב? התירוץ הידוע, שלפיו אם יוטלו עליהן מסים, החברות האלה לא יפעלו בארץ, הוא תירוץ שחוק, שנראה שאין לו אחיזה במציאות. גם החשש שאנחנו, הצרכנים, נשלם יותר כבר נראה לא רלוונטי, בעקבות שפע התחרות והורדות המחירים של החברות הרבות שנכנסות ישר לביתנו. לכן, נראה שהסיבות לעיכובים ולמעשה לאי ביצוע של מה שצריך לעשות בהקשר זה הן פוליטיקה, משחקי כוח ולובינג של החברות הבינלאומיות ובעלי עניין ישראלים. למולם, יש צורך בלחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות לעשות את מה שכבר אפשר על מנת לגבות מהחברות הללו מסים כראוי, להתאים את החקיקה אם צריך ולהפנות לפחות חלק מהסכום הרב שיתקבל לאחר שזה יקרה לאפיקי התוכן הישראלי, כדי לממן יצירה ישראלית ייחודית. כך תתאפשרנה הן תחרות הוגנת יותר לחברות הישראליות והן, ובעיקר, גביית מסים הוגנת ושוויונית. כי בשורה התחתונה, כשיש מספיק כסף בקופה, כולנו נשלם פחות מסים.

למה פתרון שאלת המיסוי של חברות הענק מתעכב? פוליטיקה, משחקי כוח ולובינג של החברות הבינלאומיות ובעלי עניין ישראלים. למולם, יש צורך בלחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות לעשות את מה שכבר אפשר על מנת לגבות מהחברות הללו מסים כראוי ולהפנות חלק מהסכום שיתקבל ליצירת תוכן ישראלי

הכותב הוא שותף ויו"ר Auren ישראל.